|
| 11/2005
היום בבוקר נזכרתי ששכחתי שיש לי ירח על היד
יום רגיל והשמש שוב התעוררה לפני, אני מקווה שהחלומות הרעים שלה כבר התחילו, ושהיא כבר הבינה שהיא בדרך לעוד עונה של שינת שבתון. הלוואי ובכל לילה יהיו לה סיוטים בחסות החורף הזה והעננים שהולכים לעצור אותה קצת מלטגן לנו את העור ולבשל את האדמה הבוערת שלנו (שלא בוערת לאף אחד) . מה שמפריע לי, זה שהצהובה הלוהטת הזאת צריכה להוכיח שעדיין נשארו לה כוחות, כי מידי פעם נשברת עליך איזו קרן כשאתה על הכביש המהיר, ומראה לך שהיא גם מבינה קצת בתאונות. חשבתי גם קצת על הירח, יש לו חיים לא קלים לדעתי, כי אחרי הכל, המסכן בג'ט לג מאז הבריאה. וכולם יודעים כמה זה מעייף להיות בג'ט לג. לא תודה. קארבר פעם כתב שכל אידיוט יכול לראות פרצוף בירח, ואם הוא לא היה מת מסרטן אז הייתי אומר לו שגם לי יש ירח קטן ומכוער משלי שאני יכול לראות כל הזמן, כי לפני כמה שנים אני וחבר ילדות שהפך לחבר זקנה, הלכנו בדיזינגוף והחלטנו שאנחנו רוצים ירח זהה על היד. אז עכשיו, יש לי ירח שאני יכול להסתכל עליו גם בבוקר. אבל לירח שלי יש רק עין אחת, יש לי ירח משה דיין על יד שמאל. עשיתי אותו מזמן, סתם, שיהיה.
חלמתי על לנון. ומה אני אגיד לכם, אני לא מת על הצנון הזה, למרות שאני חושב שהחיפושיות היו די מבריקים. אף פעם לא אהבתי את להקת הבנים הראשונה הזאת שהוא הנהיג. יש לי הרבה דיסקים שלהם ואפילו כמה תקליטים, אבל כבר די הרבה שנים לא שמעתי אותם, עד שפתאום אתמול בלילה לנון הופיע אצלי בחלום ואני והוא ישבנו במרפסת שאני לא מכיר ודיברנו על כדורגל!?! ומה לי וללנון ולכדורגל? כי גם כדורגל אני לא כ"כ אוהב. עכשיו יש כמה אפשרויות לניתוח הרעיון של החלום הזה, אבל למי יש כוח להתחיל להתעסק בזה? והדבר הכי מעצבן בכל העסק של החלום זה שאני לא מפסיק לשיר ביטלס מהבוקר. לאורך כל הנסיעה לעבודה שמעתי את "nobody told me" בערך עשר פעמים אם לא עשרים. עד עכשיו היה לי יום לנון די רציני והחלטתי להיפרד מהרעיון, אז אני הולך להמשיך לחיות ולנון יכול להמשיך למות. יש כמה שיגידו שזה הפוך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
