|
| 11/2005
בפעם הבאה אם אפשר לקבל איזה dear john במקום (עדיף מפרידה סלולרית)
אין לי בת זוג שיכולה להעיף אותי אבל מסתבר שגם ידידות יודעות לזרוק אותי למרחקים. היא התקשרה אליי באמצע הלילה ואמרה שהיא מעדיפה שאני אפסיק להתקשר אליה לצמיתות כי זה מבלבל אותה. היא הוציאה אותי מהחיים שלה ואני בכלל לא הייתי בפנים. זה לא נעים הלהיזרק הזה, ואף אחד לא אוהב שמוותרים עליו. היא אמרה שנמאס לה שאני מתקשר פעם בכמה זמן ושואל אותה מה שלומה. כי אתמול התקשרתי אליה בשביל לשאול איך בדירה החדשה ובלימודים הישנים. אבל היא לא ענתה. אז עכשיו היא החזירה טלפון ואמרה שנמאס לה מהבלבול הזה ושבכל פעם שאני מתקשר היא מתרגשת וחושבת שזהו, כרובי החליט שהוא רוצה לרכב איתה אל תוך שקיעה. אבל זה לא ככה, כי אני רק מתקשר כדי לשמוע את הקול שלה ולדעת מה שלומה. חשוב לי לציין ששכבנו כמה פעמים והיה כמו שהיה, אבל בחיי שזה לא מה שרציתי ממנה, ות'אמת, עכשיו שהיא זרקה אותי, זה כבר לא משנה. ידידה שלי זרקה אותי וניסתה לבלבל אותי ולגרום לי להגיד שאני רוצה אותה ושהיא תביא לי כרובים קטנים לעולם. לא אמרתי, וזה לא קשור לכבוד כי אני תמיד אומר את האמת בנוגע לאהבה (יש דברים שפשוט אסור לשחק איתם).
"למה אתה ער?" היא שואלת ואני בחיים לא אשאל למה היא התקשרה אלי בשעה הזאת, כי יש חוקים לשעות התקשרות, זה די פשוט- אני בן 25, יושב כל יומיים באיזה פאב, וזה אומר שאני שתיין לא קטן שמעדיף את הלילה. לכל אדם שחושב שהוא מכיר את עצמו יש מין חוקים פנימיים ואישיים לגבי טלפונים, הכי מאוחר שמותר להתקשר אלי זה 12 בלילה. כי עד 12 אני כבר יודע מה התכניות שלי ובד"כ די תפוס. עכשיו, אם לאדם מהצד השני יש חדשות טובות אז מותר לחרוג בשעה גג, וזה אומר שעד אחת אני מוכן לקבל טלפונים. היא התקשרה בארבע, ועכשיו הבנתי שלחדשות רעות אין חוקים ואין שעות.
"כי השעה ארבע בבוקר" הגבתי ולא הבנתי מאיפה זה בא ומה היא רוצה ממני
"אני חוזרת אליך" התקשרתי אליה אתמול ורק עכשיו היא נזכרה. לא מבין את העניין הזה שלא חוזרים אליך תוך יממה, זה סלפון והוא תמיד איתך.
"חשבתי שירדת מהארץ" די הפריע לי שהיא לא ענתה אז הזכרתי את זה
"דייי"
"אני ליד הבית שלך, איפה אתה?"
"אצל מוקי, הוא בחו"ל ואחרי ששתיתי נזכרתי שאני אמור להאכיל את הדגים שלו, נראה לי שאני ישן פה". מודה, שיקרתי, הייתי בטוח שהיא רוצה להזדיין וממש לא התחשק לי. בכלל, לאחרונה מפלס הליבידו שלי מתחת לקו העוני.
"יש לו אחלה דירה" בנקודה הזאת הייתי בטוח שהיא רוצה לבוא ולא חשבתי לרגע על הבומבה שהיא הולכת להנחית
"כן, רואים מכאן את הים, אבל מי מסתכל" (לפעמים אני מציץ)
דיברנו די הרבה ובעיקר התעניינתי בחיים החדשים שלה ובמדד הסיוטים שבאים כשעושים שינויים. סיפרתי לה על כמה דברים שקרו לי ושאף אחד כמעט לא יודע עליהם, היא אמרה שאני בסדר. גם היא בסדר. ואז הגיע הסיכום
"רציתי להגיד לך שאו הכל או כלום"
"סחרוף? או שעשועון של אברי גלעד?
"דיייי עם השטויות שלך"
"אז אל תדברי בקודים"
"אני חושבת שכדאי להתנתק ממך"
"התנתקויות זה באופנה עכשיו, חכי, אני הולך ללבוש משהו כתום"
"כרובי, תהיה רציני. אני משתגעת ואני חושבת שכדאי לגמור עם הסיפור הלא גמור שלנו"
"מאיפה זה בא עכשיו?" הייתי צריך להגיד גם שזה באופנה לזרוק אותי אבל העדפתי שלא.
"בכל פעם שאני מקבלת ממך טלפון הלב שלי קופץ ואז אני מגלה שאתה סתם רוצה לשאול מה איתי"
"וזה לא טוב?"
"זה לא מספיק"
"ככה אני"
"אני רוצה להתנתק אחת ולתמיד"
"חבל, אבל תעשי מה שבא לך"
"מתה עלייך"
"גם אני. שיהיו לך חיים טובים"
"ביי"
והנה, עוד מישהי הלכה לה, היא הלכה וויתרה עלי וזה קצת לא נעים שמותרים עליך, היא הלכה והשאירה אותי הכי לבד. הייתי צריך להגיד לה שלא תתבלבל בדרך ותגיע לקיבינימאט, אבל אני יודע שהיא תחזור, בסוף כולן חוזרות. היא ואני גמרנו, גמרתי עם כולן. נשבר לי הזין מהמשחקים המטופשים האלה. ת'אמת די אהבתי אותה והצטערתי שהיא החליטה על הנסיגה הזאת. אבל אלה הם החיים, וכמו שיעקב שבתאי אמר את זה מזמן והכי טוב מכולם- "אני רואה את החיים כתהליך מתמשך של התפרדויות".
לילה טוב
בוקר טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
