| 11/2005
"זה בגלל החגים"
אתם מכירים את התירוץ הזה מהכותרת, שהישראלים גנבו מהאמריקאים ושמשום מה בכל פעם שמישהו משתמש בו זה יוצא נגדכם? כי היום מישהו מחברת הביטוח עשה לאימא שלי תרגיל מסריח וזה ממש עצבן אותי. הסיפור מתחיל ככה- הרכב של אימא שלי נגנב לפני ארבעים וחמישה ימים ומאז היא נוהגת ברכב חלופי. היא קיבלה אוטו מגוחך עם ריח של תאונה, כי הצבע של הרכב הזה שאמנם חדש לגמרי הוא תכלת מסנוורת. צחקתי עליה קצת, אבל היא די אהבה את היצור הזה שעונה לשם- פיאט פנדה. אף פעם לא אהבתי את הרכבים של פיאט, ולדעתי ראשי התיבות של השם זה: fix it again tembel. בכל מקרה, זה מה שהיא קיבלה. גם הופתעתי לגלות שלא היה אכפת לה לנהוג בדבר הזה, כי אני בטוח שאף גבר לא היה מוכן לנהוג באוטו שנקרא פנדה. אז היום התקשרתי לאימי כדי לשאול אותה מה שלומה ולהגיד לה מה שלומי. היא אמרה שהמצב לא טוב כי התקשרו אליה מהביטוח ואמרו לה שהיא צריכה להחזיר את הרכב מכיוון שעברו ארבעים וחמישה ימים. וכשהיא שאלה מה עם הכסף שהיא צריכה לקבל, הם אמרו לה שזה ייקח עוד שבוע, והשתמשו בעוד ביטוי שאימצנו מהאמריקאים. הם אמרו שעדיין לא עברו ארבעים וחמישה 'ימי עסקים'. מצחיק אה? בכל מקרה, אחרי שהפסקתי לצחוק בגלל הטמטום של החלאות האלה, התחלתי להתרגז. כעבור ארבעים דקות הייתי בסוכנות הביטוח, אחרי שעברתי אצל אמא שלי ולקחתי את האוטו. כן כן, נהגתי לשם בדבר הזוהר הזה שנקרא פנדה. נכנסתי פנימה וביקשתי מהפקידה התמנונית לראות את המנהל. "הוא מאוד עסוק עכשיו", היא אמרה. רציתי להגיד לה שמנהל טוב לא אמור לעשות כלום ולדאוג שהעובדים שלו יעשו את כל העבודה והוא רק אמור לפקח עליהם, אבל אמרתי שאני אסתפק באחד הסוכנים. הפגישו אותי עם איזה איציק אחד וכמו כל סוכני הביטוח גם לו יש פרצוף מבין והוא אוהב לגעת בך יותר מידי. הצגתי את עצמי, והסברתי את הבעיה שלי ושאלתי איך ההיגיון שלהם עובד כי אם עברו ארבעים וחמישה ימים והם לוקחים לה את הרכב אז גם עברו ארבעים וחמישה ימים כדי שהיא תקבל את הכסף שמגיע לה. ושלא האמנתי שהם באמת אמרו את זה ובאתי לראות אם זה אמיתי. הוא אמר שזה לא עובד ככה ושזה בגלל החגים. אמרתי לו שאני מחכה שייצא מאחורי הווילון הזה איש שמן עם סיגר באמצע הפנים ויגיד שפספסתי. הוא לא הבין, אז הסברתי את זה פשוט יותר וקצת התחממתי. אמרתי לו שאימא שלי הולכת לבטל את הביטוח שם ושכל חברה עם קצת שכל יודעת שזה הרבה יותר קל לשמר לקוחות קיימים מאשר לגייס חדשים. הוא אמר שהוא יעשה לה מחיר טוב בביטוח הבא. קלטתי שהוא מטומטם, אז הכתי אותו בנשק היחיד שאנשי מכירות מטומטמים מבינים בו, התחלתי בנאום. אבל לא נאום קולני וגרנדיוזי (מצטער אבל אני מת על המילה הזאת) עם הידיים, אלא אחד עדין כזה ושקט. "מה שקורה כאן ממש לא נעים ואתם בפרוש מפרים הסכם. אבל אל תדאג אני לא מתכוון לתבוע אתכם, המשפחה שלי פשוט עוברת לחברת ביטוח אחרת, וזה אומר שאני, אמא שלי ואבא שלי לוקחים את העסקים שלנו למקום אחר. הפסדתם שלושה לקוחות". "אבל אלה הנהלים שלנו", הוא אומר ורק מחמם אותי קצת יותר. "חוסר ההגיון שלכם לא מעניין אותי, אני רק רוצה את מה שמגיע לי". "אנחנו לא אשמים זה בגלל החגים". זהו, זה הרתיח אותי והחלטתי להנחית את הפצצה, "תשמע חביבי", אמרתי והסתכלתי לו בתוך העיניים, "למזלי ולצערכם אני עובד במערכת העיתון של מעריב ואני בטוח שהציבור ישמח לדעת על הנהלים של החברה המפוארת שלהם, ושעד שסוף סוף צריך אותכם, אתם מפנים את הגב מבלי לשים פס ומפרים חוזה". הנחתי לו את המפתחות של הרכב על השולחן, לקחתי אוויר ואת המעיל שלי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת. השתדלתי ללכת לאט וכמו יהודי טוב שביצע מכירה ועשה למישהו משחק מחשבה קטן, חיכיתי שהוא יעצור אותי, "אדון בן כרוב, חכה רגע", האפס קרא לי. תשמעו, כנראה שאני קצת משתפר אבל זה כל פעם מרגש מחדש, אז לקחתי אוויר והרגעתי את דפיקות הלב, כי יכולתי לצאת ממש אפס אם הוא לא היה קורא לי (וגם יכולתי להיתקע בלי גלגלים). "אתה יכול לחכות רגע שאני אבדוק עם המנכ"ל מה אפשר לעשות בשבילך?". זהו, הוא היה שלי, התחלתי להירגע ואמרתי "הוא עסוק". הוא אמר שזה ייקח חצי דקה והוא כבר חוזר. הוא חזר אחרי שתי דקות ואמר "זה הסתדר, המנכ"ל אמר שהפעם הוא מוכן לחרוג מהנהלים בגלל החגים". אמרתי לו כמו לילד "אתה רואה? זה לא קשה אם משתדלים". הוא החזיר לי את המפתחות ויצאתי משם עם תחושה טובה של ניצחון וכשהודעתי לאימא שלי היא הייתה מאושרת. השגתי את המטרה שלי והיום אני יכול לשתות בשקט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
