|
| 11/2005
באמצע הלילה ברחוב קטן בעיר
עוברת מולי בחורה יפה (כל הבחורות יפות) עם שיער בהיר וארוך שאסוף לקוקו של ילדות. אני עומד על המדרכה ומסתכל עליה הולכת במהירות בזמן שאני מחכה שיופיע האיש הירוק שעובד ברמזור. היא אוחזת ברצועה ומושכת איזה כלב זקן ומיואש (כל הכלבים מיואשים), הכלב נראה עייף ומזכיר לי קצת אותי עם הראש שלו שקבור באדמה ועם האיטיות הזאת. כנראה שגם הוא יודע שאין לאן למהר ולא מבין מה הבחורה הספורטיבית הזאת רוצה ממנו. אולי קר לה? אולי היא מאלה שיוצאות לריצה באמצע הלילה ובאמצע החיים? אבל למה עם הכלב? מה היא רוצה ממנו? מעניין איך קוראים לו? הוא נראה קצת זאב, אני הייתי קורא לו אדי, ולה הייתי קורא נעמה, זה שם שלא אומר כלום, שום דבר. זה קצת מגיע לה, זה מגיע למי שגוררת כלבים אומללים בשתיים בלילה ועוד גורמת לאנשים שתויים כמוני לחשוב על סיבות ושמות לכלבים. אני יכול להגיד לכם שאם הייתי כלב אז הייתי רוצה ללכת לישון עכשיו, לשתות איזה בירה קרה מצלחת עם ריח של דוגלי, ללקק קצת את הביצים וללכת לישון. האיש האדום והמנוון מהרמזור נעלם והירוק עם השפשפת הופיע, אז ירדתי מהמדרכה והתחלתי לחצות את הכביש. בעודי חולם על הפסים הלבנים האלה לא חשבתי על אבבי רווד, נזכרתי שפעם איזה חבר שלי אמר שהוא שמע שאיזו קבוצה של פמניסטיות קיצוניות דרשו שיחליפו את הדמויות ברמזורים לדמויות של נשים. ואז הוא אמר שנראה מה החבורה הזאת תגיד כשיגידו להן/ם שגם מחליפים את הדמויות בתמרור של עבודות בכביש. בכל מקרה עברתי את הכביש וחשבתי על אותו החבר שבדיוק שתה איתי עד עכשיו ועל זה שהוא אמר "אני הולך קצת למכוערת מדיזינגוף". ככה הוא קורא לה, זה חבר טוב שלי אבל כשהוא שותה יוצא ממנו מישהו שונה לגמרי. השתייה באה אליו באופן שונה, הוא משתנה לטווח הקצר ואני לטווח הארוך. הוא מתקרב לנשים בעזרת השתייה ואני רק מתרחק. המשכתי ללכת לכיוון הרכב וחשבתי על מה שאני הולך לעשות כשאגיע הביתה, זאת מחשבה שכמעט תמיד עוברת לי כשאני לא שותה כמו שצריך וחוזר מוקדם. החלפתי עוד רחוב וכמעט התקרבתי לרכב שלי ואז ראיתי את נעמה עומדת שם עם אדי ומולה ניצב לו גבר מכוער (כל הגברים מכוערים) עם זיפים של שבוע וחליפת טרנינג של כדורגלן. הוא אומר לה איזה משהו, היא לא ענתה, היא רק הלכה משם והפעם אדי הוביל. ואז הבנתי למה נעמה הייתה צריכה לצאת בשעה כזאת עם הכלב. אני עובר את הכביש ונכנס לרכב. עכשיו אני יושב בבית ושותה קצת מהקפואה ומדליק סיגריות בקצב, ומבטיח לעצמי שהבאה תהיה האחרונה. אני יושב על כורסת החשיבה וחושב על ההיא עם הכלב ועל החיים שלי ושאני חייב להפסיק לחשוב על מה כלבים חושבים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
