|
| 11/2005
יהיה טוב
אני אוהב להתעורר עם ההרגשה המרגיעה שנשארת מהשתייה של הלילה. זה בד"כ קורה כשאני לא מספיק לישון כמו שצריך ומתעורר מיני מבושם. לדעתי זה אחד הרגעים הטובים ביותר בכל מה שקשור בשתייה. לא הצלחתי לישון הלילה וכשאני לא נרדם, אני פשוט קם. אני לא מהזן הזה של ה'מסתובבים במיטה', למעשה, אני לא סובל את התופעה המתפנקת הזאת של להסתובב שם ולקפץ בין נמנום לסיוט. כי הרגעים האלה הם הרגעים שמזינים חלומות רעים ומחשבות הזויות. אז אני לא פראייר, אני פשוט קם ולא משנה כמה אני עייף. תמיד אפשר לישון. הכנתי קפה ומשהו לא הסדתר לי עם השולחן הריק בסלון, אז הלכתי למכולת לקנות עיתון ועוד כמה דברים שתמיד חסרים. אני נכנס לשם עם שיער מעוך, עיניים מבריקות ורק אז מגלה שלבשתי חולצת חתונות. "כרובי, מה שלומך?" שואל אותי חיים שהוא השוליה של המכולניק שלי. חיים הוא איש חביב בן מיליון ואני לא רוצה להיות מלוכלך ולהגיד שאין לו שיניים, אז בואו נגיד שיש לו שיניים, אבל הוא שומר אותם בכיס. אז אני עונה, "הכל בסדר, איך אצלך?", "יהיה טוב", הוא משחרר וממשיך להרים ארגזים. "מבטיח?" אני מקשה עליו. "כן, כמו שהממשלה הבטיחה", הוא מכניס קצת אשפה לשיחה וממשיך, "עד שיהיה בסדר, יעברו הרבה מים ב.......ירמוך". הסתכלתי עליו כדי לבדוק אם הוא רציני והבנתי שכן."בוא נסגור על הירקון" אמרתי. "זה לא משנה" הוא אומר ביאוש. "צודק" אמרתי והתחלתי לטעום דברים עם העיניים ולחטט במדפים.
אני כותב את הקטע הזה, כי נהיה לי קצת רע כשראיתי את חיים הזה מרים שם ארגזים. הוא כבר בגיל שהמכנסיים יושבים עליו בצורה משונה והאגן שלו קיבל זווית. הוא ממש מבוגר ועובד בעבודה של ערסים קטנים בני 16 (או ילדים טובים עם משקפיים) . אם היה לי יותר כסף הייתי מפרנס אותו בשמחה. לא מספיק שהזיקנה מעייפת, חיים הזה גם צריך להרים ארגזים. אני בטוח שהוא עבד כל החיים שלו ושעכשיו הוא לא מצליח לגמור את החודש. עצוב עצוב עצוב.
(לא) נ.ב- בסוף שכחתי עיתון. היי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
