|
| 11/2005
עוד לילה ת.אביבי חורפי במיוחד
הייתי היום במקום מקומי וכשהגעתי, כבר יכולתי להריח את סירחון הבדידות עד לחניה. עשרות צעירים תל אביבים, בוהים בכל הבליטות של האחד והשנייה ומעניין אותם רק דבר אחד- לחדור ולהחדר. הוזמנתי ליום הולדת של מישהי שאני לא מכיר ומשום מה הגעתי. חניתי בחניון של הבימה ונזכרתי שכבר הספקתי להיגעל מהמקום הזה עוד בזמן שהוא היה 'אפרופו'. חתיכת מקום. קיבלתי כמה מבטים קטנים וחולים, ואפילו החזרתי. 'אלוהים, מה אני עושה כאן' שאלתי. אבל אלוהים לא ענה כי הוא ישב על הבאר והתחיל עם בלונדינית שצובעת את השורשים שלה בשחור. שתיתי מעט ושילמתי. המשכתי לשתות במקום הזמני החדש והקבוע שלי וחזרתי עכשיו לכתוב את זה. משום מה מאז שיצאתי מהמקום הזה אני רק יכול לחשוב על המערבונים של סרג'יו ליאונה ועל השליפות המהירות.
בכל מקרה, אם אתם מחפשים חדירה, תלכו למקום הזה, יש שם הרבה עיניים עצובות. ותתחילו להאמין בעיר הזאת כי תל אביב היא חנות המפעל של הסטיגמות: נשים בודדות מקפיאות את בטן הפילאטיס שלהן, גברים מכותפים מזיעים במעיל העור החדש שעלה להם. בחורות צעירות מתכתבות באס אם אס עם המאהב מהאינטרנט. גברים שדואגים שנדע שהם חלו בהודו מצחקקים כשמלצרית מפילה כוס. נשים מיואשות סובלות מעודף איפור ושיער מולחם. גברים מזדקנים עם שיער דליל וכרס קטנה חושבים על זה שצריך לפרמט את המחשב וכמה היה נעים אם הייתה מישהי בבית. נשים מיושנות מוכנות לעשות את כל מה שצריך כל עוד הן יחיו כמו האמא הדשנה שלהן. בשורה התחתונה, כולם רוצים את אותו הדבר, כולם רוצים להיות נאהבים. אבל המקומות האלה שכולם יוצאים אליהם, קצת עושים לי רע. המוזיקה תמיד מחורבנת, המשקאות מספיק יקרים. החנייה לא בשפע, והאוורור אף פעם לא מתאים. אני לא אומר שהאהבה או הזוגיות נמצאים במקום האחרון שתחפש, אני פשוט חושב על הבחורה הזאת שהייתי תוקף אותה בלי לחשוב, אבל עצרתי את עצמי כי היא הייתה יותר מידי מזמינה והיה לה מבט אופייני של 'מחפשת'. בקיצור, גם אני בדיוק כמו כולם.
הנה קישור לא קשור אבל שווה בדיקה. מתאים לו מיגל בוטאבי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
