לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

בן: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2005

הרגלים


הכרתם פעם מישהו שהוא "shopaholic"? מהאנשים האלה שיש בהם תחושה תמידית של חוסר ובטוחים שהם אף פעם לא קונים מספיק? אני קורא להם- מאותגרי הקניונים או מורעבי חלונות הראווה. האנשים האלה הם קורבנות של עצמם, כי בכל פעם שהם רואים איזה בגד חדש שמוצמדת אליו תווית, הם ישר מתמקדים עליה במבט של אמסטף ומתים לתלוש אותה. לאנשים האלה בד"כ יש חיים משעממים והם חיים מאושר רגעי לשני. וככה, מאושר לאושר ומחולצה לחולצה מתנהלים חייהם המאובזרים. הם קונים עוד ג'קט, עוד זוג נעלים, צעיף שמתאים לגרביים שמתאימות לעונה, משקפיים שהם המילה האחרונה- בלי מסגרת ובלי עדשות.
אני בטוח שאתם מכירים מישהו כזה. אולי הוא עובד איתכם, אולי הוא בן משפחה? כי זה יכול לקרות לכל אחד בכל מקום ובכל שעה. היום נזכרתי שפעם הייתה לי חברה כזאת, וכל עוד לא היינו נשואים וחשבון הבנק שלנו לא היה משותף, לא היה אכפת לי. הייתם צריכים לראות אותה חוזרת הביתה עם החיוך המסומם הזה של הסיפוק, אוחזת בשקיות שמלאות במתנות שהיא קנתה לעצמה. אבל אחרי שההשפעה הייתה יורדת וכל הנוזלים במוח התאזנו, היה מופיע הפרצוף העצוב והמתחרט, הפרצוף הזה שיש רק למכורים.
ואחרי שהיא הייתה בודקת את חשבון הבנק גם היה מגיע לו כאב ראש קטן. זכור לי אפילו מבט מבולבל אחד מיוחד כשהיא הרימה באוויר תיק אדום וקטן. ולדעתי, לא היה בו אפילו מקום להכניס שקית של במבה אדומה. באותו הכסף היא יכלה לקנות כמה ני"ע של אסם ולהתחיל להתמכר לדבר אחר. ככה היא היתה, קונה ומתחרטת. אבל כשהיא היתה נמצאת בחנות בגדים או באיזה מרכז מסחרי, היא לא הייתה רואה בעיניים ובטח שלא מתחרטת. הייתה גם איזה פעם שהיא קנתה לי סימניה מנחושת בחמישים שקל, ואני צחקתי ואמרתי שחבל שהיא לא הביאה לי את החמישים שקל במקום, כי היה אפשר להשתמש בשטר בתור סימניה. ובנוסף, עדיין נשארים לך חמישים שקל. היא נעלבה ואמרה שזה העיקר המחשבה. ככה זה אנשים מכורים, רק מחשבות מעניינות אותם, כסף בא אח"כ. יכולתי להמשיך אבל כבר אז למדתי שבמערכות יחסים צריך להיות סמרטוט, ואסור לנסות אפילו להיות צודק. אז שתקתי ואמרתי יפה תודה על חתיכת המתכת וכמובן שגם באה הסליחה.
הייתי איתה כמה חודשים ובכל פעם הייתי נדהם מחדש כמה הבחורה הזאת יכולה לקנות. היא הייתה קונה עם אמא שלה, עם אחותה, עם החברות מהעבר, עם אלה מהצבא, עם הבת של השכנה של השכן שלה. ואף פעם לא הבנתי איפה היא מאכסנת את כל הזבל הזה שהיא קונה. פעם הייתי בטוח שהיא משכירה עוד דירה שכולה ארון. בטח היה לה ארון ברוטשילד פינת יבנה. ארון שני חדרים וחצי, בלי מזגן. אולי, לך תדע. ביום קניותי אחד היא די התרגזה עלי, אפשר להגיד שאני נודניק בכל מה שקשור ללנשום. באותו היום לקחתי מדבקה וכתבתי עליה "משרד האוצר קובע כי השימוש בכרטיס אשראי גורם למינוס בבנק" והדבקתי לה אותה על הכרטיס. היא חזרה בערב הזה די עצבנית והפעם רק עם שקית אחת וישר ידעתי שאני הולך לחטוף. זה נגמר בלילה של שיחה עמוקה ביותר ובבוקר קמנו מאושרים. אחרי כמה זמן נפרדנו וכל אחד חזר לעצמו והפסיק להעמיד פנים. אתם בטח שואלים למה אני מספר לכם את כל זה? אז הנה התשובה, אני מאוד מרחם על אלה שצריכים ללכת לקנות או לעשות משהו בשביל להרגיש קצת טוב או בשביל להירגע. רע לי על אלה שמחפשים כל הזמן ריגושים קטנים בשביל להיאחז בהם. רע לי, כי אני בדיוק כמוהם. אבל אצלי זה קצת שונה, אני פשוט שותה כל הזמן.
נכתב על ידי , 29/11/2005 01:22  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכרובי* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כרובי* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)