|
| 12/2005
דצמבר
שוב מגיע לו החודש הזה שהוא הכי אחרון בשנה, ושוב אני באותו מצב כמו בשנה שעברה. קרו מעט דברים ואפשר להגיד שאני בסימני עליה. אבל ההרגשה בפנים, המחשבות על הקיום רודפות אותי כמו כל אחד. כי כמו שאין משפטים מקוריים גם ככה אין מחשבות מקוריות. כולם חושבים את אותו הדבר ויש רק פיתוחים עלובים וגנבות דעת עם טוויסטים שונים. ובסוף, הכל מוביל בדיוק לאותו המקום. עצם המחשבה הזאת שיש סיכוי שהקיום שלנו הוא סתמי ולא מגיעים מכאן לשום מקום ושאין מטרה לתקופת החיים המוזרה הזאת, מוציאה אותי מדעתי (ומחזירה ומוציאה). אני חושב על זה בכל מקום ולא יכול לברוח מזה. המחשבות האלה הם עוד התמכרות, וכנגמל כושל יש לי את הבעיה הזאת כשאני מנסה לברוח ממשהו. וככה, התשוקה אליו הולכת וגוברת. בכל רגע אני מגלה מחדש שאי אפשר לברוח מכלום בעזרת המחשבות. כשהייתי ילד ניסיתי לחשוב על שני דברים בו זמנית. אני זוכר ששאלתי את המורה שלי למה זה בלתי אפשרי לחשוב על שני דברים באותו הרגע? היא אמרה לי שככה זה ושכדאי מאוד שהתכוננתי לבוחן הפתע שיש מחר (מעולם לא סבלתי מחנכים). עוד שנה קטנה בפתח ועכשיו היא מתכוננת מול המראה ובוחנת את הבגדים הלבנים שהיא קנתה בקניון החיים, שמסרבים להרים ידיים. דצמבר הגיע ומאוד קשה לי עם החודש הזה שבו נולדתי. האם לראות אותו כהתחלה טובה או כסוף מר? אני לא יודע. אני רק יודע שכשטוב לך אתה חושב שהשנה עוברת מהר. וכשרע לך, הימים מתמשכים כמו בסרט של ג'ארמוש. ששם קורה הרבה, אבל רק אחרי שהוא נגמר ומשאיר אותך קצת עייף, אתה נזרק עם זה ומתחיל לחשוב. ובסוף הסרט, רק אחרי שהשנה עוברת, אתה מבין מה לא היה בסדר ומתחיל לטפס על תובנות. וככה, אתה מנסה להיות אדם שונה. אתה מנסה להיות בסדר עם עצמך ולתכנן תכנונים לגבי השנה החדשה שאורבת בפינה. כן, היא אורבת, כי אם לא תעשה בה כמה דברים טובים שיבנו אותך קצת יותר, אתה תשקע. חבר טוב פעם אמר לי שהכל קורה ביום אחד. הוא צדק. אבל חודש דצמבר הוא חודש שדוחף אותך, והשאלה השאלתית, האם זה למעלה או למטה?
לפעם אחת, לשנה אחת, בא לי להידחף הצידה. לשים את המחשבות בפינה ולתת לחיים לעשות בי את מה שהם רוצים. לצערי זה לא עובד ככה, והחיים שלך הם מה שאתה עושה איתם או אותם, אי אפשר לברוח. חודש דצמבר מסמל את כל ההתחלות ואת כל הסופים. חתיכת חודש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
