|
| 12/2005
עוד לילה בחסות האלכוהול ובחסות חרא מצב רוח
אתמול בלילה הלכתי למישהי שגרה באיזה רחוב צדדי שפעם היה רבי. "אתה רוצה לבוא לישון אצלי? אבל רק לישון", היא שאלה כשהייתי כבר חצי סמרטוט אחרי ים של וודקה. "רק אם אני מקבל את הצד שקרוב לדלת" אמרתי.
הזמנתי עוד קפואה והורדתי אותה בשלוק וכבר הייתי עם סיגריה באמצע הפנים. באותה שניה התחלתי להרגיש לחץ, לחץ גברי ואופייני שבא מהצורך להתחמק. רציתי לקום ולברוח משם והצטערתי שהסכמתי. מה זה האופנה החדשה הזאת של 'רק' לישון ביחד? זה שקרי, זאת אהבה בהקפה.
"למה אתה שותה כל כך הרבה?" היא הנחיתה את שאלת השאלות שבעיקר גורמת לי להמשיך לשתות.
"לא יודע, זה בגנים", אמרתי ושאבתי ממקל העשן שעושה סרטן.
"גם אבא שלך שותה?", היא התחילה לערב הורים.
"לא, אצלו זה גן רדום". אמרתי וחשבתי על סבא שלי שלא הכרתי מספיק.
איכשהו הצלחתי לברוח מהזרקורים והתחלנו לדבר עליה. אני לא אוהב להיות על הבמה, אני אפילו לא אוהב להיות בשורה הראשונה. תנו לי מקום טוב בפינה ליד המעבר ואני מרוצה. אני לא אוהב שמדברים עלי ובטח לא שחוקרים אותי. אם שואלים אותי לדעתי ויש לי מה להגיד, אני משתתף. אבל אפשר להגיד שכבר עייפתי מדיונים סתמיים שבסופם כל אחד חוזר הביתה עם הדעה שהוא בא איתה. חבל לבזבז סתם מילים.
"זזים?" היא שואלת.
"לא נשתה עוד משהו קטן לפני?" אני מנסה למשוך קצת זמן.
"גם ככה זה לא עושה לך כלום. לא חבל על הכסף?" אומרת לי הבחורה שסוף סוף מדברת לעניין
"צודקת, בואי נתחפף".
כשהיא אמרה שהיא תשלם את הטיפ הבנתי שהיא הרשתה לי לשלם את כל החשבון. אבל לא אכפת לי לשלם, כי המחירים המופקעים האלה של השתייה הולכים להפוך להיסטוריה. בחצי השנה האחרונה אני שולח מכתבים לדני נוה בדרישה שיכניס את האלכוהול לסל הבריאות. הגענו אליה וישבנו בסלון, דיברנו קצת והיה חסר שם ברמן. "יש איזה בירה?" אני שואל, "חשבתי שהפסקת להיום", היא אומרת וכמעט שלפתי את 'התחתנתי איתך?' הישן והטוב. "אני צריך משהו בשביל להוריד את הוודקה, וחוץ מזה ביום שישי שתיינים לא עובדים". היא הביאה לי בקבוק ואני יושב שם ופתאום זה הכה בי- השעה ארבע בבוקר ואני יושב בבית של מישהי שבסה"כ רוצה לישון איתי. אני יודע שעליתי קצת במשקל אבל הבחורה הזאת רוצה להפוך אותי לדובי! לא צריך להיות אורי גלר בשביל לדעת שבתנועה אחת אנחנו עוברים למצב מאוזן. בעצם, אפילו לא צריך להיות אורן הקטן. היא תוקעת לי מבט שתוי של מישהי שטוענת שהיא יודעת להחזיק את הוויסקי ואני מתחיל להרגיש כמו קורבן. כי אתם מבינים, אני גמרתי עם סקס, נשבר לי הזין מזיונים סתמיים כדי לספק את היצר המכוער הזה. אני יודע שתגידו שלפעמים זה כיף ומשחרר, ושאם זה מתאים לשני הצדדים אז למה לא. בולשיט, הכל שטויות, זיינתי מספיק ופגעתי ונפגעתי יותר מידי. בהתחלה זה תמיד מתאים ונוח ונעים, ואח"כ פתאום הן רוצות עוד, ואז מתחילים לעלות משפטים כמו- 'אני אף פעם לא אכיר לך חברות שלי', 'למה באמת אין לך חברה?', וכמובן גם את האהוב עלי מכולם- 'אתה שותה יותר מידי'. מי קבע את החוקים ליותר מידי, מה זה הביטוי המטומטם הזה? בכל מקרה לא עשיתי סקס כבר יותר מחודשיים וכשאני אומר יותר מחודשיים אני מתכוון לשלושה. במבט לאחור כבר המון זמן לא הייתי בהתנזרות כזאת ארוכה, ותבינו אני בכלל לא כזאת מציאה, אני סתם עוד אחד עם פרצוף של מקום שני ואינסוף סיפורי החמצה. הורדתי את הבירה ולבשתי את המעיל, אמרתי שעדיף שנגמור את זה כאן כי זה לא רעיון טוב. יכולתי להגיד שהאינסטלאטור מגיע אלי מוקדם בבוקר, אבל אסור לסמוך עליהם גם בשקרים אז אמרתי את האמת. היא לא הצליחה להפוך אותי לטדי בר אז לפחות נתתי לה חיבוק דוב טוב והלכתי.
יש סיכוי סביר שהיא באמת רצתה לישון ביחד ולהחליף קצת אהבה, אבל כבר אין לי אהבה להחלפה. יכול להיות שהיא באמת רצתה סתם להתחבק ולהעמיד פנים שיש שם אהבה, אבל אני לא רציתי. כי למען האמת כבר שכחתי איך מתאהבים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
