|
| 5/2006
למי יש זמן לאהבה?
התקלחתי, התגלחתי, התעצלתי, ואחרי שגזזתי ציפורניים בידיים וברגליים הלכתי לפגוש מישהי מהעבר. היא הציעה להיפגש בפאב שלי. מאיפה לעזאזל היא יודעת איפה אני שותה בזמנים האחרונים? מנוולת. אני אוהב אותה, די אוהב אותה. אבל רק מרחוק. הגעתי לשם בזמן ולא נכנסתי. ישבתי על ספסל קרוב וחיכיתי שתעבור איזה מישהי שתבקש מסטיק או משהו. לא רציתי להיכנס, אבל לא קרה שום דבר, ואחרי שתי סגריות ושפיץ של טובורג מהקיוסק נכנסתי לפאב. אני יודע שהאיחורים יוצאים מהאופנה, אבל ניסיתי לדחות את זה. בחיי שלא הייתי צריך להיות שם.
התיישבתי והיא אמרה משהו על האיחור, אמרתי שהכלב אכל לי את שיעורי הבית. כשהיא אמרה שקצת התמלאתי, אמרתי שאני לוקח את הכתיבה ברצינות ונכנס לדמות ששותה הרבה. "תמיד שתית הרבה".
היא סיפרה שהיא מנהלת משמרת במסעדה על "הרחוב שאתה שונא" ושכדאי שאני אבוא לראות מה קורה שם ושהיא מזמינה. שאלתי אם היא נפרדה מחבר שלה. היא אמרה שהם גמרו מזמן ושאין לה זמן לאהבה. "אף פעם אין זמן לדברים החשובים".
המלצרית נחתה בשולחן ולפני שהוצאתי הגה, היא הזמינה שני חצאים של גולדסטאר, ושוט של פילנדייה בשבילי. כנראה ששכחתי שהיא מכירה אותי. הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עלי, ובחיי שאני לא זוכר שום שיחה בינינו. שום מחשבה מעמיקה שנחתה אצלי בעקבות הקשר הצולע שהיה לנו ונגרר על ארבעה חודשים מקרטעים ורווי אלכוהול. "רק אתה מבין אותי". ולך תסביר שאתה רק זוכר שעשית הרבה כן עם הראש וחיבקת וזיינת.
היא ליטפה לי את הג'ינס ברגל ימין ושאלה אם שמתי לב שהם תמיד משתפשפים לי באותו המקום. אמרתי שכן ורק עכשיו אני חושב על זה.
באותו הרגע ששאלתי אותה מה היא רוצה ממני, התיישב לידנו חבר טוב שלי. הוא בעל המקום ואמר שהוא הכיר מישהי ושהוא חושב שהוא התאהב ושרק לי הוא יכול לספר דברים כאלה. שתינו לחיים.
אחרי שהוא גמר לספר שרק עכשיו הוא הבין שצריך להסתכל על העיניים ולא על התחת (בסה"כ בן 29), הוא הלך והשאיר אותנו שוב לבד. שוב שאלתי אותה מה היא רוצה. היא אמרה שהיא סתם התגעגעה אלי ולסיפורים שלי מפעם. אמרתי שלפעמים אני חושב עליה ועל רגעים קטנים שחלקנו ושאני מעדיף להשאיר את זה ככה. בזיכרון.
בחיי שאני לא יודע מה היא רצתה ממני ויכול להיות שהיא פשוט חיפשה מישהו שימלא לה את הערב. אני אוהב אותה למרות שלא הסתדרנו וכנראה שהיא אוהבת אותי. אבל לדעתי עדיף לשמור על האהבה הזאת שלא הסתדרה מרחוק. אהבה לווינית.
אמרנו שכבר מאוחר ויצאנו מהבאר. היא עמדה ליד הטוסטוס ואמרה שאני יכול להתקשר לפעמים וחבשה את הקסדה. אני רק עשיתי היי עם הידיים כמו אידיוט. חזרתי לבאר ולסיפורים של ההוא ועל כמה טוב זה להתאהב פתאום ו"להבין הכל דרך העיניים".
אז אם מישהו יכול לעזור כאן בנושא של התאהבות או בנושא של התחלות, אז אנא מכם, תשלחו מייל או מכתב. המייל מופיע למעלה או למטה, והכתובת היא- כפר כפרפרי, משק שבעים ושלוש, ד"נ כרובי (נא לא לצלצל פעמיים).
שבוע טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
