|
| 5/2006
לפעמים אתה כל כך לבד, עד שכבר לא אכפת לך להיות לבד. ולפעמים אתה כל כך לבד עד שפתאום אתה מוצא את עצמך מתקשר לחברה שלך לשעבר.
אתמול, קצת אחרי חצות, התחלתי לאסוף את השאריות של הבייגלה והבוטנים שאני וכמה חברים ייצרנו בחנוכת הבית המאולתרת שהייתה אצלי והזכירה קצת מסיבת רווקים. רק בלי ההיא שמתפשטת בשביל כסף. אני חושב שיהיה מיותר לציין שהייתי אחרי כמה משקאות וכבר הייתי בדרך. סידרתי את הסלון ואת הבאר (תמיד רציתי לפתוח באר והבית החדש הגיע עם דלפק קטן מעץ. אז בינתיים אני מסתפק בבארברון). הרמתי את הכוס שלי והורדתי את הנוזל האכזרי בשלוק, והתחשק לי לנפץ אותה על הקיר. אבל אז נזכרתי שאני בכלל לא יווני ואפשר להגיד שגם מתנגד לאלימות, אז הנחתי אותה על השיש. הצתי סגריה ויצאתי לשאוף עשן בגינה. הסתכלתי לשמיים והבנתי שעברתי לגור בבית מלון עם אלף כוכבים. וכשהתחילו להופיע מחשבות צלולות וברורות, הבנתי שנתפסתי קצת. הייתי שם. במקום הזה שכל כך מרגיע להיות בו אבל מאוד קשה להגיע אליו (ועוד יותר קשה לחזור ממנו).
הרמתי את הצינור והשקתי את הדשא שהדיירים הקודמים הקפידו להזניח וחשבתי קצת עלי ועל החיים ועל כיוונים אפשריים. פתאום חשבתי על יעל. מישהי שיצאתי איתה לפני כמה שנים ועד לפני כמה זמן היה בינינו קשר לא ברור ולא סגור. אני לא יודע אם המחשבה עליה באה כתוצאה מהמחשבות על הבדידות, או כתוצאה מהמחשבה עליה ומה היה קורה אם היא הייתה לידי ואומרת לי שרק אני מסוגל להשקות את הגינה באמצע הלילה. בזכות (או בגלל) המחשבה הצלולה שלי שהייתה מוצפת באלכוהול, הבנתי שאני צריך לדבר איתה ולהציע שניתן עוד סיכוי ליחסים בינינו. הייתי בטוח שזה מה שאני צריך והרי כל שיכור תמיד חושב שהוא יודע מה חסר לו. לפעמים זה עוד משקה, לפעמים זאת אהבה, ולפעמים זאת סתם מחשבה שלא הייתה עולה בפיקחות. אז התחלתי עם הודעת טקסט (שזה כמו דפיקת אזהרה בדלת) "מה דעתך על שיחה לילית עם חבר ותיק?". נכנסתי הביתה ומילאתי את הכוס בעוד קצת ויסקי שקיבלתי במתנה. התיישבתי על הבאר וחיכיתי לסימן חיים מהפלאפון. רטט קצר בלי צפצוף בישר על סמיילי בלי אף. חייגתי.
"יעל, אני יושב בבית החדש שלי והתנגן ברקע שיר שהזכיר לי אותך".
"איזה שיר?"
"לא זוכר .. למען האמת, אני קצת מתגעגע ורציתי לראות מה איתך?"
"הכל בסדר, אתה יודע"
היא עדכנה אותי, אני עדכנתי בחזרה. התעדכנו. ואז התחלתי עם קצת אמת וכנות, שהן חברות ותיקות שכבר מזמן לא היו בסביבה. היא אמרה שהיא לא יודעת אם להאמין לי כי ככה אני תמיד- בא והולך. היא סיפרה שהיא לפעמים חושבת עלי, ושכמה פעמים היא עצרה את עצמה מלהתקשר כי העבר מספר שאנחנו לא יכולים להיות ביחד. ביקשתי שתניח לעבר והצעתי שניפגש בסוף השבוע.
אחד מהמשפטים הכי מצוטטים, ההוא שבין "תחיה את הרגע" לבין "כל העולם במה", אומר ש"אם אתה אוהב מישהו תתן לו ללכת, ואם הוא אוהב אותך בחזרה הוא יחזור".אני לא מאמין בתיאורית הבומרנג ולא כל כך אוהב את המשפט הזה. ובטח גם לא הייתי מסתדר עם ההיפי שהגה אותו. אבל לאחרונה התחלתי להאמין באהבה. שזה בעצם כמו לחזור בתשובה, כי אדם דתי מחפש משהו שמעולם לא היה לו ורוב הסיכויים שהוא גם לא יזכה לקבל. חוזר באהבה.
הזמנתי אותה ליום שישי בערב והיא אמרה שהיא תחשוב על זה. יכול להיות שחשבתי עליה בגלל שקצת רע לי לבד ויכול להיות שזה בגלל שהתגעגתי. הכל יכול להיות ומה שבטוח זה שהמצב הנוכחי שלי לא יכול להימשך. כי נדמה שבאחרונה הפכתי לטיפוס רגיש מידי. אני לא אוהב את זה ושוקל להכריז מלחמה על הלב שלי שפתאום התחיל להתנפח ולתפוס יותר מידי מקום בחיי. אני יודע שזה מאוד קשה להילחם בלב רעב שהתעורר לאחרונה בגלל שכבר יותר מידי זמן הוא לא קיבל את התרופה שלו. אז בינתיים, כשאין אהבה בסביבה אני משתמש במילים. הפה שלי מזכיר לי פצע פתוח שמדמם מילים שבינתיים לא לוקחות אותי לשום מקום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
