אני וישמעל מכירים מהתיכון. הוא למד בשכבה אחת מעלי והכרנו בזכות חבר משותף בערבים שהיו מלאים בעשן. החיבור הגיע מיד והיינו יושבים במשך לילות שלמים, מעשנים ומכפישים את השגרה. הוא תמיד היה איש תאטרון וכתב מחזות לא גמורים, ואני נהגתי לכתוב מכתבים לאהובות דמיוניות בלי כתובות. יצאנו לכל מיני מקומות שעמוסים בצעירים מבולבלים והכרנו פה ושם בחורות ואיכשהו אף פעם לא מצאנו את מה שרצינו.
הצבא הגיע אליו והיה לו קצת קשה שם אז הוא החליט לשגע את הקב"ן ולהתחיל ללמוד. וכעבור שנה, התחפשתי לצב נינג'ה ושרדתי את שלושת השנים. האיבוד מצא אותו בתקופה תל אביבית והוא קצת נמרח, ואני הלכתי לאיבוד בזמן נשכח ועדיין נשארנו חברים גם בתקופות פחות טובות.

היום אני בן עשרים ושש והוא נושק לעשרים ושבע. אני אוהב אותו ואת אשתו והיום בערב נולד להם בן בריא שיענה לשם לביא.

לפני שבוע הוא הגיע אלי לישיבה כפרית והביא בקבוק משובח של טקילה. "זהו כרובי, זה הלילה האחרון שאני יכול לנסות לדאוג רק לעצמי. עד סוף החודש עצמי כבר לא חשוב ויהיה מישהו אחר שצריך לדאוג לו". שתינו את זה ועל זה והעלנו זיכרונות מאותם ימים.
הוא היה מיואש ומבולבל, ואמר שהוא תמיד נהג לזלזל בחיים בורגניים ואמר שזה רודף אותו ושהוא הבין שהוא רק יכול להשלים עם זה. הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות. מזגתי לו קצת ואמרתי לו שאדם נפלא יהיה אבא נפלא ושגודלים לתוך זה (מה כבר אפשר להגיד) .
לפני שהוא הלך, הכנתי לו קפה וחיבקתי אותו ואמרתי לו שאין לי מה להגיד ושאני מבטיח שאני אשאר בסביבה לפחות כל החיים. ירדה לו דמעה קטנה והוא אמר שזה כנראה הלילה האחרון שלו. זה היה קצת דרמטי ואני בטוח שגם הוא כתב על זה.

היום הוא שלח לי הודעה ואמר שנולד לו בן במשקל שלוש מאות קילו והוא מודה לי ואפילו לאלוהים. לא הצלחתי לדבר איתו מאז ההודעה ולהגיד מזל טוב ולראות את הפיצפון שעדיין לא יודע שהוא נולד למשפחה נפלאה.

מאחר ואני לבד ואין לי מישהי שיכולה לשמוע קצת מחשבות, זה עושה לי טוב שאתם כאן. אני לא יכול לדבר איתו עכשיו, ולספר לו שנזכרתי במשפט קטן שקראתי בעיתון נשי בתור לרופא המשפחה שלי- "כשהילד הראשון שלך בולע מטבע, את רץ איתו לחדר מיון. כשהילד השני בולע מטבע, אתה מחכה שהוא ייצא לו בקקי. כשהילד השלישי בולע מטבע, אתה מוריד לו את זה מדמי הכיס".
אני זוכר שקראתי את המשפט הזה לפני כמה שנים והוא נחרט לי בזיכרון וכמו כל משפט טוב הוא הכניס לי כמה פרופורציות על רגשות ראשוניים.

אני אוהב אותך ישמעל ובחיי שאני מרגיש כמו דוד. אומרים מזל טוב וכמה שזה נכון. אני מתרגש כמו תינוק. ואני יודע שאני אסתכל על לביא הקטנטן והוא יזכיר לי אותך ואותנו. אני רוצה לקנות לו כמה מתנות גדולות של דוד טוב וחייב להודות שכבר הרבה זמן לא ביקר אותי רגש חדש וראשוני וכבר שכחתי כמה שזה טוב.

היום ה 14.6.06 ולביא הקטן התחיל את המסע.