אומרים שאם העצב לא היה קיים בעולם אז רוב יצירות האמנות היו שוות פחות. אומרים שקשה ליצור כשאין תחושת מצוקה. אומרים שרגע לפני שואן גוך הצליח להוציא את עצמו מהמשחק הוא אמר שהעצב יישאר לנצח.
מישהו קשקש פעם משהו על כך שבזמן שהתותחים רועמים המוזות שותקות. ומה עושים כשקאסמים נופלים? אולי פשוט צריך לרוץ כשרואים את הטיל הזה שבגלגול הקודם היה תמרור עצור?

ולמה כל כך הרבה אנשים מתים על הכבישים? מה קרה לימים הטובים שאנשים פשוט היו גומרים על האדמה? מוות עם סגנון ועבר מפואר.
ולמה אני משחרר אנחת רווחה כשאני שומע שנביל מראמאללה לא יראה יותר את הזריחה ומתנחם שזה לא נמרוד מגבעתיים? ומי יכול להסביר לי למה אני שואל שאלות כמו ילד סקרן בכל פעם שהמוות מזכיר לי שהוא בסביבה.
ומה כבר אתה יכול להגיד שאתה מגלה ששוב חטפו ילד?
ולמה לעזאזל אני שומע עכשיו את מאהלר?

ואיך בדיוק יעזור לי עוד בקבוק יין?
ואיפה אלוהים היום? אולי גם הוא כבר לא יודע מה לעשות.
אומרים שהשינוי מתחיל בך. תגובת שרשרת.
ואיפה המשיח הסנוב הזה שכולם מדברים עליו ופשוט מסרב להגיע, יכול להיות שהוא חטף אנגינה? יכול להיות שהסוס שלו במוסך?
ומה החלאות האלה עושים לגלעד עכשיו? אני מקווה שהוא לא מפחד ושהוא קצת חושב על השחרור שלו מהשבי הזמני ומנסה לדמיין את הרגע שהוא יחזור הביתה ויריח את אמא שלו וינשק את מלכת הכיתה שהוא כל כך אהב. אני מקווה לראות את אבא שלו בוכה מאושר מחר בחמש אחר הצהרים ויהיה מאושר לגלות לנו שהוא מעולם לא איבד תקווה וידע שהבן שלו יחזור הביתה.
אני חושב על מחר ואני מקווה שגלעד יחזור הביתה והכל יהיה בסדר ולא יהיו יותר חטופים.

החיים הנסבלים או הבלתי נסבלים שלנו מתוכננים להיות די פשוטים- ברגע אחד אתה חי וברגע שלאחריו אתה מת. אבל ברגע שאדם "נעלם" אתה נכנס למחשבות על דברים שקורים לא כדרך הטבע. המוות בסימן שאלה. המוות הזמני או הזמן השאול שהאנושות המכוערת שלנו בראה. במצב כזה של אי ודאות, כל מה שנשאר זה לנסות להרגיש טוב עם עצמך ולהסתמך על חמלה של נפשות מקולקלות אחרות.

רציתי לסיים כאן אבל נזכרתי בסיפור קצר של נתן זך :
"פאציפיסט"
ביקשתי לקנות חרב בלי להב. הלכתי לאיצ'ה, זרק אותי מהבית. הלכתי לזמרי, זרק אותי מהחנות. הלכתי למוטי ואלגרה, אלה שיש להם אוסף, זרקו אותי מהמרפסת. בסוף באתי לגבי. זה מבין עניין.

אמרתי לו: אני רוצה חרב בלי להב. יש לך חרב כזאת?

אמר לי: לנו יש הכול. ומה שאין ויהיה, בעזרת השם. חרב בלי להב, כבודו אומר? כן, כבר הרבה זמן חיכינו לכבודו.

שאלתי: וכמה תעלה לי?
אמר לי: זה תלוי. כמה כסף יש לכבודו במזומן?

אמרתי: שישים שקל.
השיב לי: זה מספיק בתור מקדמה.
שילמתי ונתן לי קבלה: שישים שקל על החשבון. חרב בלי להב.

שאלתי אותו: ואיפה החרב?
אמר לי: תגיע בזמן. אנחנו מחכים לה בכל יום. כל יום אני שואל בדואר חבילות, איפה החרב בלי להב.

אמרתי: ואתה תודיע לי כשתגיע?
אמר לי: אצלנו זה עניין של אמון. או שיש או שאין לכבודו אמון.
אמרתי אני: אם לא היה לי אמון לא הייתי כאן. כבר זרקו אותי מהרבה מקומות.

אמר לי: כבודו הגיע למקום הנכון. אצלנו לא זורקים לקוחות כמו כבודו.

אמרתי: אז הכול בסדר? אתה תודיע לי.
אמר: בטח. רק בקשה קטנה לי לכבודו: אל נא יצלצל אלינו. אנחנו כבר נודיע לו.

יצאתי משם שמח וטוב-לב. אמנם עוד אין לי חרב בלי להב, אבל יש לי הבטחה וגם שילמתי כבר מקדמה.