אוף, עוד פעם, יום חמישי מתקרב, והעבירה הדכאונית של לימודים עד 6 בערב, מתחילה מחדש.

בבית הספר, עד 2 ועשרים ; שיעור פרטי באנגלית מ- 15:00 עד- 16:00. ועוד אחד, במת' מ- 17:00 עד- 18:30.

וזה מוזר, כאילו, זה העתיד שלי, הבנתי את זה, אני רחוק מהבית, הבנתי את זה, אני אמור להיות מאושר.

אולי המקום הזה באמת חשוב לי?, הרי, אני מעדיף לימודים בהרבה מלהישאר לבד בבית,

למרות שהתקופה הזו מדהימה, אני חייב לציין, אבל... משהו קצת מפריע לי, אולי זה רק בגלל המת'?,

אולי רק בגלל האנגלית?, אני לא יודע... בזמן האחרון אני נשאר אחרי בית-ספר כמה שיותר מחוץ לבית,

אבל, משהו מפריע לי, משהו בלב אומר לי שהמקום הזה קורא לי איכשהו, המקום הזה, שאני קורא לו כלא,

הבית שלי. וכן, אני יודע שזה נורא דפוק, שהבית שלי הוא "כלא", ושהבית שלי הוא "גיהנום", אבל מה שקורה פה.

זה כבר משהו אחר, רק בגלל האווירה המזוינת זהו בבית הדפוק הזה, אני פוחד להיכנס לכאן.

אני חי בג'ונגל, למרות, שאני אוהב את כולם. אני לא יודע כבר מה לעשות, עזרה?