הבסיס של האופטימיות הוא פחד נוראי.

אני מעדיפה להישאר בלי חברים בכלל,מאשר שיהיו לי חברים שאני צריכה להתחנן מהם לתשומת לב.

וואלה נמאס לי שרק אני תקשרת אליכם כל הזמן,ורק כדי לשמוע שאתם הולכים אל החלאת אדם הזאת,שהחליטה לנדות אתי מהעולם כי לא רציתי אותו.

ואתם במקום לתמוך בי מתנהגים כאילו לא קרה כלום.

אין לי בעיה שתצאו,תהנו,תבלו,תזדיינו ביחד מצידי,באמת לא מפריע לי....כי אני לעומתו בן אדם בוגר,ואני לא אפקיד בין חברים שלי בגלל שמישהו לא רצה אותי.אני לא אעמיד חברים במצב לא נעים כי אני יכולה.

אבל וואלה,יהרוג אותכם פעם אחתלהתקשר אלי לאול אותי מה התוכניות שלי?

כי אני לא מתכוונת לעבור את הטקס הזה עוד הפעם...

מה אתם עושים בסופ"ש?-אנחנו אצל חלאה.

תהיתם אולי מה אני עושה?כי אני תמיד מתכננת ומכלילה אתכם בתוכניות שי....אתם יודעים ככה בדרך כלל חברים מתנהגים.

 ואחר כך אתה עוד מתקשר ושואל לאן נעלמתי...

לכו תזדיינו,לא רודפת אחרי אף אחד.

מעדפה לשבת לבד בבית סופ"ש אחרי סופ"ש מאשר שתבלו איתי מתוך רחמים.