לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my world


אין לי הרבה מה להגיד אני הבלוג הזה משקף את עולמי. אני רוצה למצוא מקום שבוא אני יוכל להבתגר מהעולם האמיתי. והבלוג הזה זה בדיוק מה שאני מחפשת. פה אני יכולה להיות מי שאני באמת. אין לי ממה לפחד. זהו העולם הקטן שלי שבניתי לעצמי.

Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

12/2009

הכל לא עד כדי כך נורא


היום העברתי יום שלם עם צ'ופי.
היה דווקא די כיף. צחקנו הרבה.
הצטלמנו, השתגענו.
זה מאוד הזכיר לי ת'זמן שהינו חברות ממש ממש קרובות.
שבקיץ לפני הנסיעה לבולגריה. בלי צ'ופי לא הייתי עושה כלום.
היא הייתה הבן אדם הכי קרוב שלי.
אחרי זה די התרחקנו.
היום דווקא ממש נהנתי איתה. נזכרתי בכל התקופות שעברנו ביחד.
בחורף הקודם, באביב שהיינו מטיילות והיא הייתה עוזרת לי עם האקס שלי,
בפראקים שהיינו נוסעות ביחד והכי חשוב בקיץ שהיינו יוצאות עם כולם. משתכרות.
צ'ופי הייתה לפעמים סוחבת אותי הבייתה, לפעמים אני אותה.
אבל כל התקופה הזאת עברה.
בחודשים האחרונים ממש התרחקנו. בחופש השעבר ראיתי אותה אולי רק פעמיים.
לא יותר...
ימי שישי הפסקנו לבלות ביחד. אני הפסקתי לצאת עם כולם. המון השתנה.
ואפילו בבצפר במקום להעביר איתה הפסקות שלמות כמו שהבטחנו אחת לשניה,
אנחנו היינו נפגשות לכמה דקות כל אחת הייתה אומרת *הייי* מהיר והולכת לאן
שהיא הייתה צריכה.
והיום היה אחלה יום. פשוט שוב התקרבנו ממש אחת לשנייה. גם סוף סוף דיברנו.
וגם נהננו.
צ'ופי היא בן אדם ממש חשוב בחיי. אני לא רוצה להתרחק ממנה. היא עזרה לי בתקופות
הכי קשות שעברו עלי. כשניסיתי להפרד מצ'יבו וכנדלקתי על תות.
אני הייתי איתה כשקרה לה המשבר הכי קשה בחייה.
רק בגלל זה אנחנו קשורות אחת לשנייה.
זה כזה מוזר להבין שאני לא אוהבת אף אחד.
שהלב שלי פנוי.
שלפני השנה אין לי על מי לחשוב.
שכשאני שומעת שיר על אהבה אין לי את מי לדמיין לידי.
זה פשוט הורג אותי.
אני מעדיפה שבן יעשה לי כואב, שיזרוק אותי.
אבל שיהיה לי את מי לאהוב.
היה זמן שלא הבנתי מה אני בכלל רוצה.
ומה אני מחפשת בבנים.
בבולגריה היו לי הרבה סטוצים אם די הרבה בנים חלק מהם גברים.
אבל לא מצאתי את מה שאני רוצה.
כן אני מודה  התאהבתי בסרג'. ואני עדיין נזכרת בו לפעמים.
אולי זאת לא הייתה אהבה.
כי עכשיו אני כמעט ולא מרגישה אליו כלום לפעמים אני חושבת
שזה בגלל שאני כבר יותר מ3 חודשים לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו.
או שאולי זאת לא הייתה אהבה. אולי זה  היה סתם שגעון זמני שעבר.
אבל המסקנה שמה שאני מחפשת זה אהבה.
אני רוצה שמשהו יאהב אותי ושאני יאהב אותו.
אני רוצה להיות עם זה שאני יוכל להעביר איתו את כל הזמן שבעולם.
שאני לא יהיה חייבת תמיד להיות לידו מושלמת. ושהוא יאהב אותי
כמו שאני.
אבל כל זה סתם חלומות.
לפעמים אני חושבת שהיום הזה שאני ימצא את האביר שלי על הסוס הלבן
לא יקרא לעולם ....
נכתב על ידי , 19/12/2009 23:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


למה בכלל החלתתי לפתוח בלוג?


היו לי די הרבה בלוגים.
בלוג אחד ליווה אותי תקופה די ארוכה ומשמעותית בחיי.
רק חבל שאני כבר לר זוכרת איך קראו לבלוג הזה. הייתי בכיף קוראת בו.
ונזכרת בתקופה ההיא.
אחריו פתחתי עד כמה בלוגים.
אבל הם לא החזיקו זמן רב.
לא היה לי זמן וכוח לכתוב בהם.
אתמול היה לי דחף לקרוא בבלוגים של אנשים שפעם היו חברים שלי.
קראתי. ונזכרתי בתקופה שגרתי שם..
זכרונות הציפו אותי.
בלילה לה יכלתי להרדם זמן רב.
חשבתי וחשבתי ונסיתי להבין. האם בכלל יש לי חברה אמיתית שאני יכולה לספר לה הכל,
לבטוח בה בעניים עצומות...
עד לפני כמה זמן הייתי בטוחה שיש לי.
*אני מעדיפה לא להשתמש כאן בשמות*
עד לא מזמן הייתי בטוחה שבלונדה זאת האחת שאני יכולה לספר לה הכל והיא תמיד תתמוך בי ותעזור.
אבל הבנתי שזה לא נכון.
בלונדה היא בן אדם די מוזר. היא לא אמיתית... בכל מילה שלהנ מרגישים שקר...
היא בן אדם שחושב רק על עצמו. לא איכפת לה לדרוך על אחרים בשביל להגיעה למטרתה.
היא שקרה לי די הרבה. אני מבינה מתי משקרים לי בקלות.
למרות שהיא תמיד תמחה בי ועזרה. אני לא סומכת עליה.
בלונדה תמיד חוזרת ואומרת לי על תסמכי על אף אחד.
אז גם עליה אני לא מצליחה לסמוך. למרות שאני אוהבת אותה כחברה. אני לא יכולה לחיות יום בלי לדבר איתה.
היא תמיד מייעצת לי.
גם צ'ופי היא לאא חברה די טובה. נתחיל מיזה שהיא קטנה ממני בשנתיים. לא שאיכפת לי מי זה... הגיל זה לא דבר משמעותי בעיניי.
אבל צ'ופי היא לא בוגרת מספיק.
איתה אני יכולה הרוב רק לצחוק. אני לא יכולה לדבר איתה רציני. לדבר איתה על הבעיות שלי. היא פשוט לא מבינה אותי...
וגם צ'ופי מפחדת ממני. היא מפחדת לספר לי על הבעיות שלה מפחדת שאני יתאכזב ממנה. זה די פוגע.
ואחרונה היא שפקה.
שפקה היא לא ממש חברה. אנחנו לומדות באותה כיתה. היא מחשיבה אותי לחברה הכי טובה שלה. אבל ממש קשה לי איתה.
אני לא מחבבת אותה במיוחד. היא לא מתאימה לי כחברה. היא נורא אוהבת להתגאות בעצמה. לדבר רק על הבעיות שלה.
ת'אמת אני בטוחה שהיא בלי בעיה תדפוק אותי פעם.
אבל מה אני יעשה היא די נקשרה אלי. ואני לא בן אדם שאוהב ריבים. בגלל זה אני משתדלת להיות נחמדה אליה.
****
את הפוסט הזה הקשתי לחברותי. אפשר להגיד שבגלל שאין לי חברה אמיתית שאני יוכל לבטוח בה. לספר לה הכל.
בגלל זה החלתתי לפתוח את הבלוג.
די קשה לי לכתוב ככה על הכל. עם השנים כבר התרגלתי לשמור את הרוב בפנים.
אני לא אוהבת הראות רגשות. אני לא בן אדם כזה.
אבל הבלוג הזה יעזור לי לפרוק את כל רגשותי. כי לפעמים אני מרגישה שעם אני ימשיף ככה לשמור הכל בפנים
אני יתפוצץ בסופו של דבר.




 
נכתב על ידי , 19/12/2009 00:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*_Rob_* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *_Rob_* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)