איכשהוא כבר כואב לי לעמוד על הרגליים.

האופוריה של קודם התחלפה בהצפה לא נורמלית של עצבים.

אני כל כך כל כך כועסת עליה.

כל כך.

איכשהוא נראה לי שהתאהבתי בפעם הראשונה.

אחרי שתי שיחות נפלתי בפאקינג פח הזה שאין לו תחתית.

איכשהוא נראה לי שאני מרגישה בפעם הראשונה.

הוא נפש תאומה.

והוא לא שייך לי.

הוא לא שלי.

הוא של מישהי אחרת.

והיא חברה טובה.

איכשהוא כל השמחה והריגוש וה"לא אכפת לי" הזה שהרגשתי קודם,

התחלף בדממה, חוסר סבלנות, ורצון לשקט לעצמי.

אבל לא.

היא לא תעזוב אותי בשקט.

היא תחפור על כמה טוב לה איתו.

היא לא יודעת שאני רוצה אותו.

פאק.