לפעמים הבדידות זה הדבר שיכול להרוג את האדם.
ההרגשה הדקה הזו שאין אדם שניתן לחלוק איתו את האהבה שלך זוהי ההרגשה שיכולתי לגרום לסבל מאין כמוהו.
אני עכשיו כלואה באותו הדכאון.
החברים שלי, כל יום שישי כשאנחנו יוצאים לטייל, כולם זוגות-זוגות בצדדים ואני פשוט מרגישה לבד.
כבר הרבה זמן לא הרגשתי שאוהבים אותי ואם לומר את האמת כבר שכחתי איך המרגש הקסום הזה.
הבדידות מוצאת כל פעם קורבן אחר והפעם-היא תפסה אותי.

אני מנסה לאט לאט לסדר את סדר העדיפויות שלי,
לנסות להבין מה אצלי במקום ראשון ומה במקום שני.
הלימודים שלי כרגע פשוט צנחו למטה והעניניינים במשפחה גם לא זוהרים.
אני מרגישה בבלגאן ולפעמים בא לי להשתגע.
יש לי הרגשה מוזרה שהגבר הזה יגמר רע בסוף,
אבל בבוא היום... הכל עוד ישתפר.
הקשת תבוא ביום מן הימים...