
דקה אחת גורלית מסוגלת לשנות את החיים.
להוציא ממך את הצד החייתי שבך.
לשנוא את העולם הזה ואת כל מי שמסביבו.
ואני? אני אישית כבר עברתי את השניה הזו.
ואותה האחת שהייתה אמורה להקרא "חברה טובה" הוציאה את זה.
אין לי מה לומר לך.
כל מה שאני רוצה הוא שתיעלמי לי מהחיים,
כאילו מעולם לא הכרתי אותך!
כאילו מעולם לא שמעתי את השם שלך.
כאילו מעולם לא גדלנו יחד!
לכי, תיעלמי באפלה.
יותר? לא אהיה שם בשבילך.

פורים... עוד פחות משבוע.
הלחץ גובר והדופק עולה.
אני חושבת על העובדה שבפורים הזה אני אמורה להופיע מול כל בית-הספר.
נכון, יש כאלו שיקחו את זה כמובן מאליו,
אבל כשמדובר בי-שאני עם פחד במה ענקי,
שום דבר כבר לא מובן מאליו בתחום הזה.
יש רק אדם אחד שתמיד מצליח להרגיע אותי.
ידיד כ"כ טוב שלי שהוא איתי בלהקה...
אני באמת חייבת לו חלק מאוד גדול מהחיים שלי.
לזכור לשבוע הקרוב:*21.2: חזרות בשעה 19:00
*22.2: מבחן בלשון, חזרות של הלהקה בשעה 18:00
*23.2: חזרות של הלהקה בשעה 18:30
*24.2: חזרות של הלהקה בשעה 19:00
*25.2: מבחן בספרות
*26.2: פורים, הופעה של הלהקה.
יותר מדי חזרות, אני אשתגע.
כ"כ הרבה דברים שאני צריכה לבטל...

יום טוב וצבעוני לכולם ♥