"היי כולם! אני נעמי ו...
לא, זה לא טוב" מלמלתי לעצמי.
מחקתי את המילים הבודדות והתחלתי מחדש.
"ברוכים הבאים לבלוג שלי!
אני נעמי, בת 14... לא, גם זה לא טוב"
לא ידעתי איך לכתוב את פוסט הפתיחה שלי.
לבסוף צץ בראשי רעיון.
"אני לא טובה בפתיחות, אבל זה לא אומר
שאני אדם רע. אני סך הכול ילדה ממוצעת
שפתחה בלוג כדי לפרוק.
אני בהחלט מקווה שתמשיכו יחד איתי,
אך גם אם לא- תמיד אשמח לשמוע "בהצלחה!".
אז..
בהצלחה לי?
נעמי"
היית מרוצה מהפוסט.
שמרתי אותו ורעננתי את הדף.
המהירות של האנשים הדהימה אותי.
שמונה תגובות של בהצלחה!
הודתי לכל אחד מהם, אך ידעתי שהם לא ימשיכו
איתי. הם פה רק כדי שליותר בלוגרים תהייה המודעות
לקיומם. כמה פתאטי.
"נעמי!" קראה אלכס, אחותי.
היא נכנסה בריצה לחדר שלנו.
צמתה השחורה והארוכה נעה בקצב נשימותיה.
"כן?" שאלתי.
"אני צריכה את המחשב!" קראה אלכס.
קמתי מכיסאי והתיישבתי על המיטה.
הבטתי באלכס משחקת בעולם הוירטואלי ההוא.
חשבתי לי איך זה יכול להיות שהשיער שלנו כל כך שונה.
לה יש שיער שחור, גלי ומגיע עד הברכיים.
לי יש שיער דבש עד מעבר לכתפיים, חלק לגמריי.
אבל יש לנו אותן עיניים.
עיניים כחולות גדולות ועמוקות.
חשבתי לי לא פעםאיך זה יכול להיות שנולדנו
באותו היום ובאותה שעה, בהפרש של שתי דקות,
רק עם צבע שיער שונה.
הנה עוד משהו שאפשר להכניס לבלוג.
הבטתי שוב לעבר צג המחשב.
רק אז ראיתי את מה שעשיתי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-snow angel-