smile like you mean it

את צריכה משהו להחזיק בו.

מישהו, אולי.

את צריכה להישען על מישהו, כדי לא ליפול,

כי נמאס לך ליפול.

את רוצה שמישהו יתן לך להחזיק בו. לא כי ביקשת,

כי הוא רוצה. אבל נראה שאף אחד לא רוצה.

הכל נשבר מסביבך, כולם נשברים, רק את לא נשברת,

את נסדקת,

סדקים קטנים- קטנים, לאט- לאט,

כדי שאף אחד לא יראה.

את רוצה להישבר, שבירה גדולה, קטלנית,

כי אז את נהיית שלמה מחדש. כמו כולם.

אבל את לא מצליחה, את לא מספיק פתוחה בשביל להישבר בגלוי,

את לא מספיק רוצה להיות שלמה,

זה כמעט כאילו את נהנית מהסדקים שלך.

אז את מכסה אחד בבגדים יפים,

ואחר בכמויות של איפור,

ואת ההוא את מכסה בצבע לשיער

ואת הסדק החדש מאתמול את מכסה בנעליים החדשות שאמא קנתה לך.

ואז לא רואים את הסדקים יותר, כאילו זה כל כך קל.

אבל הם לא נעלמים, הם פשוט לא נשברים לגמרי, פשוט אף אחד לא רואה.

את צריכה מישהו החזיק בו.

מישהו שיעזור לך להישבר,

כי נמאס לך ליפול ולהיסדק, את צריכה שבירה. שבירה קטלנית. שבירה שתשלים אותך.