| 2/2010
it's just not what it used to be
את כבר לא כמו שהיית פעם.
אני כבר לא כמו שהייתי פעם.
שום דבר כבר לא כמו שהוא היה.
כי פעם זה היה אני ואת ואת ואני וכל מי שמסביב היה כלום, היה סתם,
כל כך הרבה זמן זה היה ככה, שכבר שכחתי איך זה אחרת.
אבל אז פתאום זה היה את ואני והיא, וזה לא רק אנחנו, ולא כל השאר סתם,
וזה קשה.
זה לא שיש לי בעיה איתה, אני באמת אוהבת אותה, מאוד,
זה פשוט שזה לא אותו דבר, שהיא שינתה את הכל. היא שינתה אותך.
פעם את היית האדם הראשון שהייתי פונה אליו כשרע לי,
פעם אני הייתי האדם הראשון שאת היית פונה אליו כשרע לך,
ועכשיו לך יש אותה, ולי יש אותי. ונמאס לי ממני.
אני אוגרת את הכל בתוכי ומטייחת את כל הגועל מתחת לצחוקים שלכן (או שלנו, איך שתרצי) והכל סוגר עליי ואני גמורה לגמרי,
ואין לך מושג.
ואני לא מאשימה אותך בזה שאין לך מושג, באמת שלא. זה לא אשמתך שאני סוגרה כל כך,
זה לא אשמתך שקשה לי להיפתח אלייך כמו שאת נפתחת לי.
וזה לא כי אני לא סומכת עלייך, כי באמת שאני כן, יותר מכל אחד אחר,
זה פשוט שלא תביני, את בחיים לא תביני,
כי יש לך אופי שונה לגמרי.
אין בך את הצד המבין יותר, אין בך את הצד המקשיב והחברי יותר,
עכשיו זה תמיד לצחוק ותמיד ליהנות,
ואני לא מסוגלת יותר לצחוק וליהנות ולהיות צבועה לאנשים ולעשות את עצמי כאילו אני באמת רוצה להיות איתם, אפילו שברור לכולם שאני לא,
אני פשוט רוצה להיות מי שאני. ואני רוצה לדבר. לדבר באמת, בדוגרי, בלי מסכות,
כמו שפעם היינו מדברות, זוכרת ?
אבל.. כמה זמן שלא דיברנו, לא באמת, בכל אופן.
לא שיחה על בנים או על בגדים או על דיאטה או על אוכל,
אפילו לא שיחה על "מה אני אעשה בלעדייך בתיכון" או על "אני לא יכולה לסבול אותה יותר",
אלא שיחה אמיתית. של מה אני מרגישה ומה את מרגישה ולאן אנחנו הולכות מכאן.
כל כך הרבה זמן לא הייתה לנו כזו שיחה,
אני לא יודעת אם עוד תהיה לנו שוב,
לא כל עוד היא כאן.
אני מתגעגעת אלינו,
אלינו של פעם, לא של עכשיו.
ואין לי שמץ של מושג איך להגיד לך את זה .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיו ^^