smile like you mean it

לפעמים, כשאין לך מה לעשות, אתה הולך למרפסת ונשכב על הספה הגדולה שעד לפני כמה חודשים עוד הייתה לבנה לגמרי.

כרית לראש, כרית לרגליים, כרית לגב. יש לך איזו אובססיה הזויה לכריות.

אתה מוציא סיגריה אחת מהחפיסה, ומדליק אותה עם המצית המקושקשת שקנית לפני כמה ימים בקיוסק שליד הבית. יש לך המון מצתים, אתה כאילו אוסף אותם, עוד אובססיה חסרת הגיון.

אתה שואף ונושף, שואף ונושף, רק לשטוף את הריאות שלך בזבל הזה, למלא אותם בשום-דבר של כלום של סתם, בלי סיבה, כי אין עכשיו שום דבר אחר לעשות.

אתה נהנה לנשום את האוויר הלא-כל-כך-צח שמסביבך, ולהביט על הצמחים הלא-כל-כך-ירוקים שלידך, ולמשש את הקירות הלא-כל-כך שלמים שסוגרים עלייך, סתם כי זה כיף לך, כי פתאום אתה פשוט, פתאום יש מטרה ברורה, רק להביט ולנשום ולמשש, ושום דבר לא משנה יותר.

ובעודך עושה את כל הדברים חסרי הטעם האלה, כמעט כמו החיים המיותרים שלך, אתה מתחיל לחשוב.

אתה אוהב לחשוב, בדרך כלל אתה חושב יותר מדי. אתה חושב על הכל, חושב על כל הדברים הקטנים, אין ספונטניות אצלך, אין ללכת עם הזרם, אתה תמיד חושב לפרטי- פרטים, כדי שיהיה מושלם. אבל שום דבר לא מושלם. אפשר להגיד שגם זו סוג של אובססיה, לחשיבה אולי, לניתוח. ניתוח קצת מיותר, אם אתה שואל אותי.

כשאתה כבר ממש משועמם, אתה מתחיל לדמיין מוזיקה מתנגנת באוזנייך, וריחות של בשמים באוויר, ונופים יפהפיים של מקומות ממש רחוקים. גופך מתמלא צמרמורות, ראשך מתמלא בתמונות, שפתייך עוד מתמלאות בעשן הסיגריה, עכשיו כבר השלישית או הרביעית שלך, אבל מי בכלל סופר.

אולי אם היית חי במקום אחר, לא היית צריך לדמיין את כל הדברים האלה.

אולי אם היית חי עם אנשים אחרים, היה לאן ללכת.

אבל אתה חי כאן ועכשיו, עם האנשים האלה, שבדרך כלל אתה לא ממש סובל, ולא נשאר לך דבר מלבד לשכב שם במרפסת עם הצמחים הלא ירוקים, והאוויר הלא צח והקירות הלא שלמים, שסוגרים עלייך כל כך, עם אוסף של סיגריות ומצתים וכריות ואוסף של מחשבות מיותרות שאין לך לאן לדחוף אותם, אז אתה שומר הכל בפנים, עד שאתה מתפוצץ, ואז אתה נכנס לעוד דיכאון נוראי כזה. יש לך אובססיה גם לדיכאונות, מוזר ככל שזה ישמע. אולי משהו לא בסדר איתך בראש.

יש לך יותר מדי אובססיות ומעט מדי מטרות, ואתה כבר ממש לא יכול לסבול את כל הסתם והשום-דבר והכלום, כי הם ריקניים מדי, כי זה גורם לך להרגיש חסר משמעות, כי זה הופך אותך לאוויר שקוף ובכלל-בכלל לא צח, כי במקום שאתה נמצא בו, כבר אין דבר כזה אוויר צח.

קשה לי, ואני לא בטוחה למה.