האמת - זה נראה כאילו עבר כבר זמן רב - אחרי שכל כך הרבה טוקבקים, טורים, כתבות, פרשנויות, רפש וליצדם גם מילים מהפכניות נאמרו מאז פיגוע הירי במרכז הלהט"ב.הרבה קרה מאז - החל מיציאה ספונטנית בליל הרצח אל הרחובות ע"י מאות אנשים יקרים שבאו לחזק ולכאוב ביחד את הכאב, החל מהיומיים שלמחרת שהפכו את באר-שבע, ירושלים, חיפה ות"א לנציגות שבהן יצאו אנשים לטעון לחירותם ולעמוד כנגד הרובה בצורה דמוקרטית ובוגרת ובסיום השבוע בעצרת ההזדהות, הסובלנות הזכרון והמחאה שהתקיים בכיכר רבין בת"א.
תחילה - חשוב לכתוב כמה מילים לגבי דיון אחד חשוב - זהות הרוצח.
הביקורות כנגד "הקהילה" ובכלל הטענות השליליות לצד של הגייז בכל הסיפור היה ש"אוכלוסיה הוכתמה" כשלא יודעים מי הרוצח.. ש"זה בכלל יכול להיות הומו".
העניין.. שההתעסקות ב"מי היה הרוצח" כבר כל כך לא חשובה.. הרצח המזוויע היה הקש ששבר את גב הגמל - וגבו של הגמל לא הייתה נשברת מהקש לבדו - היא הייתה צריכה מכות צורמות וארוכות כדי להתיש אותו, כדי שאותו קש בודד - אותו אדם שעשה את המעשה הנוראי על דעת עצמו - יצית תסכול, פחד ורצון עז לשינוי.
בניגוד לטענה כאילו הקהילה הגאה "חיפשה סיבה" לצעוד ובחרה למחות כנגד הרצח מבלי לדעת את זהות הרוצח - אני חושב שביקורת כזאת היא כמעט וחסרת משמעות.
הקהילה לא יצאה להפגין מעבר למצעדים השנתיים כבר שנים רבות - ובמשך אותן שנים שמענו דברי שנאה, הסטה, אפליה והומופוביה מכל הבא ליד. הקהילה סבלה מאלימות ברחוב ובבית במשך כל כמה שבועות או חודשים - ולא יצאה - והדברים לא הוסתרו מהתקשורת - סמכו על כך שרבים מאנשי הקהילה קראו על מקרי האלימות הרי שבן אדם מן הקהילה אשר רואה כתבה על אלימות כנגד האנשים מהקהילה לא יכול לשלא לקרוא ולהזדעזע.. גם אם איננו יכול לבטא את הזעזוע בקול - הרי שהוא עלול לספוג ירידות מסביבו במקרים מסויימים.
זהות הרוצח חשובה - אך איננה עקרונית.
הרצח היה נקודת מפנה.. מפנה לדרך ארוכה של הדחקה, של ארון, של חולשה ושל ספיגה חוזרת ונשנת של אלימות שאיכשהו התקבלה... ההפגנה אמרה די, די להבלגה - ההבלגה מדברת לא על הרצח לבדו - אלא על כל האירועים שעד הרצח, על הח"כים של ש"ס שמסיתים ללא הרף ואומרים דברי שנאה כנגד הומואים - להאשים אותם בדברי שנאה זה לא לומר שהרוצח חרדי, זה אומר שהרוצח, יהיה מי שיהיה, היה מונע ע"י שנאה - כי אהבה לא הורגת, שנאה כן. המילים שיכלו לטפטף לאוזנו באו מפיהם של אנשי ציבור שמייצגים את המדינה.. העובדה שח"כים אחרים לא בוחרים להגן ולהגיב (אולי עכשיו כן לשם שינוי) הם עוד אבן אחת בלגיטימציה לקריאות הומופוביות בפרהסיה.. המחאה היא לא כנגד הרוצח עצמו, היא כנגד הגישה.
הישראלי של העשור החדש למדינת ישראל ככל הנראה מתעסק וימשיך להתעסק בשינוי החדש בחברה הישראלית - להתחיל לחשוב על כל מילה פעמיים.. ההומואים לא פופולארים בחברה הומופובית - אבל עצם ההתנהגות הכללי של החברה הישראלית הוא זה שמתיר לצאת במקרים כל רבים כנגד קהילת הלהט"ב.. אנחנו עם "חם" שבעולם רואים אותנו כ"וולגארי" פעמים רבות - ובצדק. דברים שאנשים אומרים ברחוב בישראל, הקנטות ובדיחות גסות - יעברו בזעזוע במדינות אחרות (כמובן שאנחנו נגן על השיח הזה כי הם לא חיים במציאות כמו שלנו - אבל העובדה היא שאנחנו מקניטים ומכפישים בצורה שהופכת אט אט ל'ישראלי המכוער')- בארה"ב למשל - בהן הרגישות לכך שיש אנשים בכל מני גוונים וצבעים גבוהה - לא יעיז אדם להגיד בבית קפה בכל רם שנמאס לו שהפרסים קמצנים.. במדינה שלא שונאת את השונה או לפחות.. לא מתירה בשיח היומיומי שלה לבטא שנאה - לא יעז עיתון (ידיעות אחרונות, 7 לילות לפני כחודש וחצי) לכתוב כתבה גזענית שמפרטת איך "המזרחיים השתלטו על קיסריה" והפכו אותו ממקום יוקרתי לעוד במה.. הרי ש.. ע"פ אותו כותב כתבה - כאשר מזרחי כמו אייל גולן או שרית חדד מופיעים בקיסריה.. המקום הופך לחפלה ע"פ כותב הכתבה - שרית חדד מורידה את רמת המקום.. כאילו ששלמה ארצי זוהי פסגת התרבות וכל דבר פחות אשנזי מזה זאת ירידה ברמה.. (הייתי אומר שהוא טוען שכל האמנים הצעירים מורידים את רמת המקום, אבל כל התייחסות שלילית בכתבה הזו הייתה לאמנים המזרחיים ולא הייתה שום התייחסות שלילית נגיד על כנסיית השכל שהופיעה שם או הפרוייקט של עידן רייכל - בעיקר.. כי הכתב רצה שיהיה מפורש וברור שהקהל המזרחי מוריד את רמת המקום - נשמע הזוי אבל.. גם אני הייתי בהלם כשקראתי את הכתבה - גזענות על גבי העיתון). אותן כתבות, אותו שיח שחוזר כל יום בצורה גזענית מסוות יותר או פחות - היא הבסיס ללגיטימציה שיש בעם לשנוא את האחר בפומבי.. וכאשר מתייחסים עכשיו לקהילה הגאה בישראל - הרי שמכיוון שיש ציבור הומופוב גדול מאוד, מרשים לעצמם על הדרך אנשי ציבור ופוליטיקאים לצאת בקריאות גזעניות והומופוביות. ח"כים ואנשי ציבור רואים בעצמם בעלי לגיטימציה להגיד כל רפש על הקהילה הגאה כי הם יודעים ששנאת גייז מתקבלת בציבור ומעטים האנשים שיגוננו - מבחינתם. גם מי שיגונן זה אותם 'הומואים' ו'לסביות' שמגנים על עצמם - אבל איכשהו כשמחפשים את הסטרייטים שיזהו את השנאה ולא יעברו על סדר היום - הם מתפוגגים באותם הרגעים.. אותה שתיקה גורמת לשנאה לעבור על סדר היום.
הישראלי של העשור החדש אולי עכשיו פתאום יתחיל לחשוב פעמיים (ולצערי אולי לא.. אבל אתם.. שקוראים אולי כן), כאשר אני ואתה.. בתור הומו, לסבית, סטרייט שנמאס להם לשמוע העלבות כאלה יחלו לענות - הלגיטימציה תרד.. ובכלל.. כאשר לא נבליג ונחייך כשנשמע רפש מפיהם של אנשים - אולי אנשים לא ירגישו שיש להם את הזכות להוציא את הרפש מהפה.
העצרת הייתה היסטורית - לא בגלל שמהיום הכל ישתנה ותהיה הפיכה גאה בישראל.
העצרת הייתה היסטורית בגלל שלראשונה מזה הרבה זמן הקהילה נראתה כקהילה, ההגדרה "בועה" פתאום לרגע נעלמה - וזוהי הגדרה מפגרת - ההגדרה הזאת של ת"א כבועה.. היא פשוט חשיבה צרה ישראלית - הרי שבכל העולם, כל איזור הוא בעל המאפיינים שלו, כל עיר יש לה את הניב והשפה האישית שלה - בארץ.. כשת"א היא עיר והעם הוא קיבוץ אחד גדול - מתייחסים אליה כאל 'בועה' (בד"כ בקונטקס שלילי). בעצרת.. עמדו עשרות אלפים ואמרו שהם רוצים שינוי.. בעצרת.. לראשונה, נשיא המדינה יצא לצד הקהילה - דבר שאולי לאחדים נראה מיותר הרי שכמובן שמילים לחוד ומעשים לחוד - אבל אם הייתם שואלים הומו ב-1988 בדיוק שסוף סוף בוטל חוק משכב זכר - שבעתיד - נשיא המדינה יבוא לעצרת של גייז ויגן על הקהילה כולה - זה היה נראה כמו חלום רטוב שלא יקרה - וזה קרה.. לצערי בנסיבות מטלטלות.
העצרת העלתה את הדיון המעמיק והגדול של "הארון".. בעיקר סביב אותו נאום של גל אוחובסקי שטען על אומן (שאני לא אנקוב את שמו למרות שבאמת.. אני לא ידעתי שהוא בארון עד שקראתי שהוא 'הוציא אותו מהארון') שביטל את הגעתו ברגע האחרון.
ועל כך חשוב לציין כמה דברים.. אני חושב שהדבר שעשה גל אוחובסקי הוא דבר בזוי - ולא בגלל שאני לא חושב שאומנים צריכים להישאר בארון - אני מסכים איתו.
לפעמים לאומן או איש ציבור יהיה קל יותר לצבור אהדה ע"י כך שיסתיר את נטיותיו ויישאר בארון כל ימי חייו, עם זאת אני חושב שהצורה שבה אותו אומן יוכל לשפיע על כל כך הרבה אנשים צעירים שמחפשים שמישהו בעל יכולת הערצה יעמוד מאחוריהם תהיה כל כך טובה אם רק ייצא מהארון.. יציאה מהארון של אומן אהוד אמורה להיות לאומן כמו להתנדב ב"אקי"ם", כמו להיות מדריך במשך שנים בארגון הנוער הגאה.. אפקט היציאה מהארון משפיע בהודעה אחת על חייהם של רבבות של אנשים לטובה ומשתיק המוני הומופובים שאוהבים את הזמן ומרגישים כאילו לראשונה "אדם שהם מכירים" והם כבר אוהבים.. יוצא מולם מהארון - אפקט היציאה של ידוען מהארון הוא כדור שלג קטן בתחילת המדרון, זהו סיפור של הגעה לנקודות הרגישות ביותר של נערים נערות וגם מבוגרים שרק מחפשים את זה שיגיד להם ש"הם בסדר".. ואותם אומנים צריכים לשאת בעיקר את תפקיד ה"אישור".. בעיקר בעולם היום שהוא עולם של דימויים.. שכל מפורסם הוא דימוי מהלך וכל אמירה שלו נדבקת לקונספט שלם של דימויים חיוביים או שליליים.
אבל.. בין אם אני חושב שאומן צריך לצאת או לא - באיזו זכות אני אוכל להגיד לאומן "אתה חייב לצאת.. אני אוציא אותך מהארון"??
יש פה ביזוי של המוסר כאשר מוציאים מישהו מהארון. עם כל דיעה שתהיה או לא תהיה לי - זה לא מוסרי לחטוף חלק אישי מחייו של אדם.
פרטיותו של אדם - במיוחד בנושא הזה.. צריכה להיות לבחירתו בלבד.. בעיקר מישהו הומו שגדל וידע מהו אותו תהליך אישי של יציאה מהארון, צריך לדעת מהי המשמעות של להוציא מישהו בכוח.. אני חושב שאפשר לצאת כנגד ההוצאה מהארון בכך שזהו מעשה לא מוסרי להחליט לאדם אחר החלטה אישית שהיא שלו בלבד.. (כמובן.. שלא צריך לבוא ולשרוף את אוחובסקי בכיכר העיר כפי שטיקבקו רבים - אבל.. בהחלט מעשה בזוי)
ולבסוף.. מכאן מה הלאה?
הרבה יצאו להפגין מסיבות שונות. הסיבות הרגשיות נוגעות לכך ש:
הפיגוע הורגש כמכוון לכל הקהילה הגאה - גם אני בתור הומו הרגשתי זעזוע.. הרגשה שהרובה כוון אלי כמו שהוא כוון לאותם נערים ומדריכים..
הפיגוע היה נקודה שבה פרץ הסדק הזה של מאגר ההעלבות שרבים מהקהילה סוחבים איתם, כל כך הרבה שתיקות בכל כך הרבה שיחות, כל כך הרבה קריאות גנאי וכל כך הרבה תחושה של קיפוח פרצו ופתאום נראה היה שנפתח חריץ של הקשבה בדלת שבד"כ נשארת סגורה לכלל הציבור.
הפיגוע הזכיר לאנשים שזוהי מדינה דמוקרטית ויש לנו את הזכות להיות חופשיים בה.
אז.. מה באמת הלאה? מעבר לאותה נוכחות שהפגינו רבים.. (ולטעמי לא מספיק..). האם כל שבוע נצא לרחובות? איך אפשר להמשיך מאבק ולא לנדף את כל השבוע הזה לעוד נקודה מרגיזה בהיסטוריה?
ובכן.. ההתמקדות צריכה להיות על ההבטחות של הפוליטיקאים וצריכה לגעת בכל הנושאים שעוסקים באפליה כנגד הקהילה - צריך לפרק כל אפליה, כל חוסר צדק לגורמים ולהתחיל בתהליך ארוך, מתיש וחשוב של תיקון הליקויים של החברה העולמית בכלל ושל הישראלית בפרט.
לדוגמה.. אני אפרק ואתן דברים שלטעמי לא יעלו על הדעת וחייבים להשתנות:
*לא יכול להיות שתורם דם צריך להצהיר על כך שהוא הומוסקסואל מכיוון שדם של הומוסקסואל עדיין שווה פחות - השאלה צריכה להפוך לשאלה מינית כללית שאומרת "האם אתה מקיים יחסי מין מוגנים".. ולא לצאת מנקודת הנחה שסקס הומוסקסואלי הוא מטונף ומלא מחלות וכזה הטרוסקסואלי הוא נקי ובטוח - בושה שעדיין בטפסים מופיעה אותה שאלה בנוגע לנטיות מיניות
*מערכת החינוך הכושלת שלנו צריכה לעבור עוד שינוי שלא קשור לספרי לימוד - הוא קשור למורים, יוצעים, מחנכים ומנהלי בית ספר.. בתי הספר היום (והנושא הזה הוא אחד מן ההבטחות שנשמעו בעצרת ובהפגנות) צריכים להתחיל להוציא את כל צוות החינוך להשתלמויות שנתיות שיגעו בצרכים מיוחדים של תלמידים מסויימים.
מורה צריך לדעת להיות רגיש להערות שנשמעות בכיתה כאשר הוא יצא מן ההנחה שמולו עומדים תלמידים עם משקעים רבים וצריכים את תמיכת המחנך שמולם.
תלמידים שהוריהם גרושים/ פושעים, תלמידים שסובלים ממשקל יתר או אנורקסיה. תלמידים שיש להם בעיות כלכליות, תלמידים גאים - הם תלמידים שצריכים לקבל רגישות יתרה שלא מתבצעת היום בבית ספר.
תלמיד שמתחיל לבחון את נטיותיו המיניות צריך לדעת שתהיה לו אוזן קשבת בבית הספר - הוא לא צריך לקוות לכך שתהיה אוזן קשבת.
תלמיד שקוראים לו הומו כגנאי - צריך שהמורה יהיה הראשון שיעניש את אותו מקניט - צריך להיות זה שלא יעמוד לבד בשדה הקרב ההומופובי.
זוהי הדרך הבסיסית להקנות חינוך סובלני לתלמידים, או לפחות לתת מעטפת הגנה לתלמידים שזקוקים לה.
*חתונה - חתונה היא דבר אישי, היא לא דבר חברתי, היא לא דבר ציבורי - היא אירוע חשוב ואישי בחייו של בן אדם. בעיית הנישואים בישראל נוגעת הרבה מעבר לקהילה - היא נוגעת למאות אלפי ישראלים שממלאים את חובתם, משלמים את מיסיהם ואינם רשאים להתחתן! קשה שלא להרגיש את האבסורד שבעניין כשחושבים על כך לעומק.
הבעיה היא.. הפספוס שעכשיו מגיע - כדי לכסות את הבטחות הבחירות החליטו לעשות סלקציה בחוק הנישואים החדש שרוצה לצאת בכנסת.
ע"פ אותה סלקציה חדשה של הכנסת.. נושא החתונה צריך להשתפר לזוגות הטרוסקסואלים כאשר.. אין צורך (ע"פ הממשלה) לתת זכויות נישואים להומואים ולסביות.
לא יכול להיות שאנשים מן הקהילה יקבלו את המציאות שבה הם אינם יכולים להתחתן בצורה חוקית בארצם!
*אימוץ ילדים - המשפחה המודרנית כבר מזמן היא לא "החלום האמריקאי" - כמות הגרושים, כמות האמהות החד הוריות.. כבר הביאה אותנו למצב שבו "אבא ואמא" אמנם הוא הדבר ה'מקובל' - אבל הוא כבר מזמן לא מדד ליכולת של הורה לגדל ילד ולהעניק לו אהבה.. יתרה מכך - הרתיעה הגדולה מזוג הורים גברים או נשים - בד"כ בא מן המבוגרים שככל הנראה לא הצליחו לעבור את בגרותם בהצלחה - ודווקא ילדים הם אלו שמתרגלים לשינוי ומקבלים בהבנה זוג גייז שמביא את הילד ליום ההורים.
אימוץ הילדים לא צריך לשאת אפליה כנגד הומואים ולסביות שרוצים לאמץ וזהו דבר שיש להילחם עליו.
כמובן.. יש עוד מטרות קטנות רבות שאפשר לפרק ולהרכיז אט אט ולהילחם.. אז.. מה אנחנו יכולים בתור אזרחים פשוטים שומרים חוק לעשות כדי לעזור לשינוי?
כתהיה שוב עצרת.. תבואו! אל תחכו לרצח הבא בשביל לצאת להפגין.
כשיש מצעד בירושלים - תבואו - אל תחליטו לחגוג פעם בשנה.. ותתעלמו באותו המבט מן מאבק הזכויות החשות של הקהילה.
כשאתם שומעים הערה הומופובית - תגדילו ראש ותעירו על אותה פגיעה - איזו לגיטימציה תהיה להפסיק את העלבון אם לא יהיה מי שיעיר למעליבים ויגרום להם חוסר נעימות על פליטות השנאה שלהם - ובמקום הזה- בשתיקה - חוסר הנעימות יישאר אצל הקורבן במקרה.. זה לא דבר שיעלה על הדעת.
תסבירו, תקראו, תברחו מבורות ותמחקו אותה מאנשים שיודעים פחות מכם ושואלים אתכם שאלה - רבים מן הסטיאוטיפים על הומואים, לסביות, בי וטראנס נובעות מכך שאנשים מסויימים לא פגשו מעולם מישהו מן הקהילה הגאה ולכן ההסתמכות שלהם היא ע"פ ההורים, החברים והטלויזיה - ולעתים, גם הפוליטיקאים של ש"ס.
הדרך היחידה למגר את תופעת ההומופוביה היא בכך שנמגר את הבורות.
ודבר אחרון אחרון למבקרי העצרת, לאלו שאומרים שיצאנו והפגנו על 'סתם'.
אני חושב שזוהי פלצנות עיתונאית או יותר נכון - חוסר אחריות עיתונאית.. לשאת דברים כנגד אוכלוסיה שיוצאת ונלחמת על שיוויונה במדינה כמו ישראל.. אם עיתונאי במדינה דמוקרטית לא מסוגל לראות תמונה רחבה של מלחמה דמוקרטית ולא אלימה לזכויות שוות - האם הוא ראוי בכלל לתעודת העיתונאי?
ואני לא אומר "עיתונאי שלא רגיש להומואים שיילך הביתה" - אני מדבר.. על לתת עמדה אובייקטיבית אמיתי ולבחון את הנושא כקבוצה ככל הקבוצות שאינן מקבלות את זכויותיהם - ולא לייחס את הדברים כאילו 'אנחנו צריכים לצאת' או 'לא צריכים לצאת' לרחוב בגלל שאנחנו הומואים או סטרייטים.
כך או כך.. החלמה מהירה לפצועים - אני משתתף בצר משפחות ההרוגים - ואני מאחל אהבה, סובלנות ואת מעצרו של זה שביציע את הפיגוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
