story life

פרק 29

"כן בטח!" אמרה בזילזול והלכה משם, כ"כ התעצבנתי. הבנים עלו לבמה ופתאום התחילה שאגת המעריצות, כל ההופעה חייכתי כמו מטומטמת, כל כך התרגשתי, כאילו הייתי מעריצה.

ההופעה נגמרה, אני ואיימי רצנו למאחורי הקלעים,

"כל הכבוד, הופעה מעולה" דיויד לא הפסיק לשבח את הבנים עד שצלצול הטלפון שלו קטע את דבריו והיה צריך לצאת לענות,

"טום אנחנו יכולים לדבר?" שאלתי אותו והלכנו הצידה,

"מה קרה?" שאל בדאגה,

"ההופעה הייתה באמת טוב, חוץ מקטע אחד.." סיפרתי לו את הסיפור עם המעריצה ועל השלטים שהיו בקהל,

"אז את רוצה שאני יפרסם את זה שאנחנו ביחד ושאני תפוס?" שאל בחיוך,

"כן, למה אתה כ"כ מאושר, מה סך הכול אמרתי?" שאלתי חושדת במעט,

"סתם, את מקנא בהן?" שאל עדיין בחיוך ממזרי,

"טום אל תתלהב יותר מדי"

"תודי"

"אני לא מקנא פשוט... לא יודעת זה סתם מרגיז"

"אהאה נגיד" אמר בחיוך,

"קדימה טום ואבריל, חוזרים הביתה!" ביל צעק לנו.

"סופסוף בית, איזו נסיעה ארוכה זאת הייתה" אמרתי תוך כדי שאני זורקת את התיקים בכניסה לבית ונופלת על הספה בסלון, איימי נכנסה אחרי ועשתה כמוני, ביל וטום הלכו לביתם לפרוק את המזוודות,

"תגידי איימי זה לא מפריע לך שבנות חושבות עדיין שביל וטום פנויים? כאילו עם כל השלטים שהיו בהופעה, זה ממש הרגיז אותי"

"כן, גם אני שמתי לב לזה, אני יגיד לביל שיודיע בעיתונות  שהם תפוסים" אמרה בחיוך,

"אוקיי, אני הולכת לישון נדבר מחר" אמרתי,

"סבבה לילה טוב" השיבה לי.

למוחורת בבוקר קמתי משנתי, הלכתי לצחצח שיניים ואחר כך ירדתי לסלון,

"חחחחח.. מה אתה עושה פה?" שאלתי את טום מתפוצצת מצחוק מהמראה שהיה מולי, הוא היה לבוש בסינר, מכין ארוחת בוקר, או יותר נכון מנסה,

"או הנסיכה התעוררה"

"כן, איפה איימי?"

"שלוש נחושים"

"ביל" אמרתי בגלגול עיניים , הרי איפה היא עוד יכולה להיות,

"בינגו"

"טוב מזל שאתה פה, בדיוק רציתי לדבר איתך"

"שוט"

"נכון אתמול אחרי ההופעה,אמרתי לך שאני רוצה שתפרסם שאתה טפוס"

"אוקיי הבנתי לאיפה את חותרת, אבל זה לא בשליטתי, דיויד מחליט על הדברים האלה" אמר והגיש לי את ארוחת הבוקר שהפעם יצאה כמו שצריך,

"אה אוקיי, אז שכנעה אותו"

"אני ישתדל, אבל אפשר אחרי שנוציא את הדיסק? הוא די לחוץ עכשיו"

"טוב בסדר, אבל בהזדמנות הראשונה אחרי שמוציאים את הדיסק!"

"חח.. אוקיי" בדיוק נשמע צילצול טלפון, עניתי וזה היה רובי,

"היי" אמר,

"היי, כנס" עניתי,נכנסנו ועליתי מהר לחדר,

"אז יש החלטה?"שאל מסוקרן

"כן, אמממ.. בחר.. בחרתי בטום" גמגמתי מעט,

"בסדר אבריל" אמר בטון מאוכזב מעט " אני יעזוב בעוד שבועיים"

"בסדר, אני מצטערת"

"זה בסדר" ענה,

"להתראות"

"ביי אבריל" אמר וניתק. דמעה זלגה על הלחי שלי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי, ירדתי איתו למטה וסגרתי את הדלת אחריו במבט מושפל ודמעות בקצה העין,

"מה קרה?" טום ניגש אלי וחיבק אותי,

"זהו נפרדנו סופי" עניתי עדיין עם דמעות,

"אל תדאגי אני פה איתך" אמר והמשיך לחבק אותי.

לאחר שבועיים האלבום היה מוכן, כולנו הלכנו לחגוג, הלכנו למועדון איפה שאני וטום נפגשנו לראשונה.

"לחיי שתי היוצרות המדהימות שעזרו לנו באלבום החדש, אבריל ואיימי" דיויד נשא נאום, ואחרי שסיים כולם שתו מהשמפניה. שמחתי שסיימנו לעבוד על האלבום אבל עוד יותר שמחתי מזה שטום הולך להודיע היום לעיתונאים את הבשורה המשמחת, ובדיוק הגיע עיתונאית,

"שלום אפשר כמה שאלות?" שאלה העיתונאית בחביבות,

"את יודעת מה? בגלל שהיום זה יום מיוחד אז בסדר" טום אמר,

"אוקיי, אז איך היה לעבוד על האלבום?"

"היה כיף גדול, במיוחד עם איימי ואבריל הן פשוט נהדרות" ביל דיבר והאמת שלא כל כך נתן לשאר חברי הלהקה לדבר גם,

"ביל, אתה ידוע בתור דיווה, שלא אומרים לה מה לעשות, האם היו חילוקי דעות בינך לבין העוזרות?"

"האמת  שלא, הן נתנו לנו את החופש לעשות הכול, רק תיקנו פה ושם את הקצב  וכד' "

"איזה רגע היה הכי כיפי בחזרות?"

"הרגע שבו התנגשתי באיימי" אמר בשקט לטום ושניהם צחקו,

"לא היה רגע ספציפי" אמר טום בגיחוח,

"אוקיי, ושאלה אחרונה שאני בטוחה שעוד המון מעריצים או יותר נכון מעריצות היו שמחים לדעת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאיימי ואבריל הן בנות ואתם ביל וטום פנויים, האם קרה משהו מעבר לעזרה בחזרות?" טום וביל הסתכלו עלי ועל איימי, ואז הפנו את מבטם לדיויד, הוא רק סימן להם משהו בעניים ואז טום לקח את המיקרופון והתחיל לדבר,

"לא, איימי ואבריל רק עזרו לנו באלבום, ברור שהן חברות טובות שלנו ושל כל הלהקה אבל לא משהו מעבר" טום אמר ואני ואיימי הסתכלנו עליו המומות,

"בסדר, תודה רבה בנים היה מדהים, בהצלחה עם האלבום"

"תודה גם לך" אמרו כל הלהקה ביחד, והעיתונאית הלכה.