כבר פרק שני בסיפור החדש... אני ממש מאוכזבת ממספר התגובות הקודם... זה ממש מבאס על הפרק הראשון לקבל רק 3 תגובות :( טוב מכווה שיגיבו יותר לפרק הזה (גם אם זאת תגובה רעה הכל מתקבל אני ייקח את זה בתור ביקורת בונה ^.^ לא כולל נאצה כמובן ><)
פרק 2-
"כן" אמר בחיוך, הייתי בשוק,
"אני יכול לדבר עם קריסטין רגע לבד" אותו איש אמר לזוג שהיה
לידו, הם רק הנהנו והלכו,
"איך קוראים לך?" שאלתי,
"אני לא יכול להגיד לך כרגע אבל תמשיכי לקרוא, את תביני"
"אממ.. ומה הקשר שלך למרי?" שאלתי,
"אני לא יכול להגיד לך, תמשיכי לקרוא ביומן ותביני" חזר על עצמו
שוב, "ואני כבר אומר לך, המון דברים את לא תביני ביומן, יש לך את הכתובת שלי
פה בתמונה מאחורה, כשתסיימי לקרוא אותו, את תרצי להבין כמה דברים, תוכלי לבקר אותי"
הוא אמר והפכתי לראות את התמונה ובאמת הייתה שם כתובת,
"בסדר תודה"
"עכשיו אנחנו חייבים ללכת, קחי את התמונה ותשמרי עליה טוב טוב!"
הוא אמר בחיוך,
"אוי כמעט שחכתי!"אמר והוציא מהכיס שלו מפתח ונתן לי,
"התכוונתי לקבור את זה פה, אבל את צריכה את זה יותר" אמר בחיוך,
"מה זה פותח?" שאלתי, הוא חייך כאילו אני יודעת את התשובה,
"תמשיכי לקרוא ביומן ותביני" אמרתי בזלזול קל הרי זה היה ברור,
הוא חייך והלך יחד עם הזוג השני.
אני עדיין עמדתי שם המומה,
"קריסטין! בואי הולכים!" אמא שלי צעקה לי וחזרנו הביתה.
כשהגענו רצתי שוב ליומן, הוצאתי את אותו מפתח שהאיש ההוא נתן לי ושמתי
במגירה יחד עם התמונה. הלכתי ליומן והמשכתי לקרוא...
5.12.2004
שבוע עבר מאז היום הראשון שלי, חוץ מקטיה לא הכרתי עוד חברות, כולן
נראות לי יותר מדי צבועות ולא אמתיות וכל מי שמכיר אותי יודע שצבועים ושקרנים הם
האנשים שאני הכי שונאת! מזל שיש לי את קטיה אחרת לא הייתי יודעת מה הייתי עושה,
גיליתי הרבה דברים עליה, גם לה אין חברות בכיתה בדיוק מאותה סיבה לכן התחברנו
במהירות רבה. אה וגיליתי גם שיש לה חבר, הוא לא לומד איתנו בבית הספר אבל הם באותו
גיל, לא יצא לי ממש לראות אותו, אבל איך שהיא מדברת עליו זה נשמע כאילו הוא מלאך
או משהו קרוב. היום קטיה באה אלי הביתה בפעם הראשונה, דיברנו צחקנו וכמובן שריכלנו
כמו כל ילדה טיפוסית בת 15. הכי הרבה דיברנו על קלואי! הילדה הכי מגעילה על פני
האדמות! לא ממש יצא לי להכיר אותה בשבוע אבל ממה שהספקתי להכיר ומסיפורים שקטיה
סיפרה לי עליה, הבנתי שאני וקלואי לא נהיה חברות. הזמן עבר במהירות והשעה הייתה
מאוחרת, קטיה חזרה לביתה ואני הלכתי לישון.
7.5.2004
אתמול ישבתי לי בחדר שומעת שירים במחשב. לפתע שמעתי דפיקה בדלת של
החדר, "כן!" צעקתי ואמא שלי נכנסה,
"היי מותק, תקשיבי רגע, באו אלינו השכנים מהבית השני.."
"אה הם רוצים שאני יימניח את הווליום בסדר.." קטעתי אותה,
"לא, לא, הם באו להגיד שלום ולראות את השכנים החדשים" אמרה,
אני השבתי לה בפרצוף מבולבל ויצאתי מהחדר שהיא מאחורי, הלכתי לסלון וראיתי שני
בנים, בני גילי בערך ועוד מישהי יושבת לידם,
"היי אני סימון, ואלו בניי, זה טום" אמרה והצביע על אחד
מהם, "וזה ביל" הצביע על השני,
"היי, אני מרי" הצגתי את עצמי והם חייכו, אני מודה,
הסיטואציה הייתה די מביכה ואני בטוחה שגם הם חשבו ככה,
"סימון את רוצה לשתות קפה?" אמי שאלה
"כן בשמחה" ענתה והשניים הלכו למטבח, נשארתי רק אני והבנים,
"תגידו, אני יודעת שזאת שאלה די מטומטמת, אתם שונים לגמרי אבל
בפרצוף אתם נראים אותו דבר.."
"כן, אנחנו תאומים אם זה מה שרצית לשאול" ביל אמר בחיוך,
"חח.. כן זה מה שרציתי לשאול" אמרתי והשפלתי את מבטי, הייתה
שתיקה,
"בת כמה את?" טום שבר את השתיקה מה שהיה מעשה חכם,
"15, ואתם?"
"15"-"15" ענו שניהם יחד,
"וואלה איפה אתם לומדים? "
"בקלורבורג, איפה את?"
"בהפי סקול" עניתי
"וואלה, הייתי שם היום, מוזר לא ראיתי אותך שם" טום אמר
בחיוך,
"אמר זה שבודק כל ילדה חדשה בבית הספר" גיחח ביל בלגלוג על
אחיו, כמובן שטום לא נשאר חייב והחזיר לו מכה קטנה בתגובה,
"אני לפחות מסתכל על בנות" טום עקץ את אחיו חזרה,
"אה וואלה? לי לפחות יש מישהי"
"אה כן? אם אני רוצה תוך שנייה אני גם מוצא מישהי"
"בנים תפסיקו לריב" סימון הגיעה ממאחורה ועצרה את המריבה
במזל, אחרת לא הייתי יודעת איך הייתי מפסיקה אותם לבד.
טוב אז הכרתי עוד שכנים, והאמת יש לי הרגשה קטנה שהולך לקרות איתם
משהו גדול..
סורי באמת שניסיתי שהפרק יצא יותר טוב אבל זה הכי טוב שהצלחתי מודה זה אחד הפרקים הגרועים... אבל מבטיחה ששאר הסיפור יהיה יותר מעניין ><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
