פרק 9
29.12.2004
יום ראשון, אין לימודים, קיבלתי שיחת טלפון
ב-16:00 בערך.
"הלו" אמרתי,
"מ...מרי" שמעתי קול בוכה מהצד השני,
"כן?" אמרתי בדאגה,
"ז..זאת ק.. קטיה" היא נשמעה כאילו
בכתה המון,
"קטיה? הכול בסדר?"
"לא" אמרה בבכי פורץ,
"מה קרה?"
"ב.. ביל.. נפרדנו"
"אני לא מאמינה!" אמרתי לה למרות
שידעתי, מה חשבתי לעצמי לעזאזל! קטיה אוהבת את ביל! ואני התנהגתי כמו מטומטמת!
"אוקיי תקשיבי טוב! את באה אלי ברגע זה
שומעת!"
"בטוח?"
"ברור! אני מחכה" אמרתי בביטחון
שתתעודד קצת,
"בסדר אני כבר מגיעה, ביי"
"ביי" אמרתי בשקט, הטלפון התנתק.
שמעתי שריקה מהחלון של ביל, הוא עמד מחוייך אבל
אני כעסתי,
'תחזור לקטיה!' רשמתי לו,
'מה קרה? חשבתי שהיה כיף אתמול'
'לא! עכשיו תחזור אליה'
'קודם תחזרי לטום' דמעה ירדה לי מהעין, סגרתי את
החלון. שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי אותה וקטיה עמדה שם עם עניים אדומות, חיבקתי אותה
והכנסתי אותה לחדר שלי.
"ספרי לי מה הוא עשה" אמרתי והיא
התחילה לספר ;
"דברנו באייסי והוא פשוט אמר לי שהוא רוצה
שניפרד"
"שאלת למה"
"כן, הוא אמר שזה פשוט כבר לא זה, שהוא כבר
לא מרגיש אלי כמו שהרגיש בעבר"
"וזהו? הוא אמר עוד משהו"
"לא.. למה את שואלת?" שאלה חושדת מעט,
"חח.. סתם, פשוט זאת סיבה קצת דבילית"
המצאתי משהו במהירות,
"כן אה.. נראה לך שהוא אוהב מישהי
אחרת?"
"חח... נראה לך?!" אמרתי בגיחוח כך
שישמע אמיתי,
"כן צודקת, אני סתם חייה בסרט"
"היי מרי רציתי לדעת למה התכוונת.."
בדיוק ביל נכנס לחדר, כשראה שקטיה גם בחדר הוא היה בשוק וגם היא לא הבינה מה ביל! החבר
שלה, או יותר נכון החבר שלה לשעבר עושה אצלי בבית! היא הסתכלה עלי במבט שואל ואני
רק חייכתי חיוך מזוייף חושבת על תרוץ...
פרק 10
"אז רק זה השיעורים" ביל המציא בשנייה,
"אמממ.. כן , כן" עניתי משתפת פעולה,
"מעולה תודה להתראות" ביל אמר והלך,
"קטיה! מה קורה?" שאלתי בדאגה,
"סתם, קשה לי להסתכל עליו, אני לא מבינה למה
הוא נפרד ממני הכול היה מושלם פתאום הוא החליט שזה לא זה" אמרה ודמעות החלו
לנזול מענייה,
"אויש עזבי אותו, הוא לא יודע מה הוא
מפספס"
אמרתי וחיבקתי אותה,
"שמעתי שניפרדת מטום"
"לא היינו יחד, סתם יצאנו"
"עדיין , הוא די מבואס"
"וואלה" אמרתי והתחלתי לשקוע במחשבות.
כך אני וקטיה, ישבנו, בכינו וצחקנו, הבנתי שהיא באמת אוהבת אותו, אני חייבת להסביר
לביל שזה לא ילך בנינו בשום מצב, וגם מסכן טום אני משחקת בו בצורה רעה, הוא באמת
מחבב אותי אבל אני התייחסתי אליו כאל פלסטר, הוא ריפא את הפצעים שהיו לי בלב עם
ביל.
30.12.2004
היינו בבית ספר, צלצול ההפסקה נישמע ותלמדי הכיתה
מיהרו החוצה,
"ביל חכה שנייה " אמרתי לו ויצאנו
החוצה למאחורי ביה"ס,
"מה קורה?" שאל בחיוך,
"אני רוצה שתגיד לי למה נפרדת מקטיה"
"מה זה משנה?"
"זה משנה, תגיד את האמת, זה בגללי?"
"כן" אמר בחיוך, הוא התקרב אלי לנשיקה
אך הזזתי את הראש,
"מה קרה?" שאל,
"אני רוצה שתחזרו"
"מה זאת אומרת"
"מה לא ברור, ביני לבינך אין כלום וקטיה
אוהבת אותך"
"רגע, למה את נפרדת מטום?"
"דבר ראשון אני וטום סתם יצאנו לא ממש היינו
יחד, ושנית אני חוזרת אליו" אמרתי משפילה את מבטי,
"הבנתי, אני לא יטריד אותך יותר"
"תודה" אמרתי עדיין במבט מושפל,
"אבל לפני שאני הולך, תגידי לי שזה באמת מה
שאת רוצה, שאת לא מרגישה כלום אלי", הרמתי את מבטי,
"ביל, אני ואתה רק ידידים לא יותר"
"את לא עונה על מה שאני אומר"
"אני לא מרגישה אליך כלום, מרוצה?"
"כן, בסדר.. אממ.. אז נתראה" אמר ומיהר
ללכת, נפלתי הרצה ועייני החלו להתמלאות דמעות, בכיתי בכי חירשי כדי שאף אחד לא
ישמע.
חזרתי הביתה והלכתי לחדר, הצצתי מהחלון ובפעם ראשונה שראיתי את
התריסים בחדרו של ביל סגורים, הוא סגר אותם בגללי? טוב מה זה משנה...
13.1.2004
דברים "הסתדרו", ביל וקטיה חזרו אני
וטום יוצאים פה ושם, הכול הסתדר אז למה אני לא שמחה? ישבתי בחדר על יד החלון, זה
כבר הפך להיות מקומי הקבוע סוג של מקום
מפלט כזה כשאני חושבת הרבה. מאז אותו יום בלימודים, אחרי השיחה שלי עם ביל,
התריסים לא נפתחו אפילו לרגע, וה"מסורת" שלנו לדבר דרך החלון נגמרה.
אני לא יודעת מה לעשות! מצד אחד אני מרגישה ריקה
וממורמרת כשאני בלי ביל אך מצד שני אני לא יכולה להיות איתו, אולי נהיה סתם ידידם?
וואלה, נהיה פשוט ידידים, מי צריך את כל הרישמיות הזאת של חבר לא חבר, נהיה יחד
בתור אממ.. ידידים הכי טובים. לרגע חלונו של ביל נפתח בהיסוס, ראיתי שהוא מסתכל
ובודק אם אני נמצאת בחלון, הוא בא לסגור אותו אך נעצר ופתח אותו,
'חכה' עשיתי לו סימן עם היד שיחכה שנייה, לקחתי
את המחברת המפורסמת ורשמתי לו,
'היי' הוא חייך חיוך קל ורשם גם הוא,
'היי'
'לא דיברנו הרבה זמן' רשמתי,
'נכון'
'למה?'
'אני חושב שאת יודעת, לא?'
'לא, אני חושבת שאנחנו יכולים להיות ידידים, כמו
בהתחלה, היה הכי כיף וטוב'
'נכון'
'אז ידידים?' רשמתי עם סימן שאלה גדול וחיוך עלה
על פני,
'ידידים' רשם גם הוא בחיוך, ראיתי שהוא שמח
מההחלטה, אני בטוחה שזה יהיה טוב לשנינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
