24.1.2004
הגעתי לבית הספר, קטיה התעלמה ממני למרות שניסיתי
לדבר איתה, אם טום בכלל לא ניסיתי לדבר ומביל, האמת שממנו התחמקתי. הרגשתי
כ"כ לבד, הם המשיכו להיות יחד כל הפסקה, רק אני ישבתי לבד.
10.4.2004
תראה את התאריך, כמה זמן לא רשמתי לך, אולי זה
בגלל ששום דבר לא השתנה עד לרגע זה.
ישבתי בחדר, ולא, לא על יד החלון, להפך מאז
המסיבה לא רק שלא התקרבתי לחלון, אפילו לא פתחתי את התריסים רק אם זה היה מקרה
חירום. לפתע נשמעה דפיקה בדלת,
"כן" צעקתי,
"היי" ראיתי את ביל נכנס מבוייש לחדר
עם מחברת ביד, הייתי בשוק, לא דיברתי איתו 4 חודשים בערך, מה הוא עושה פה,
"אממ.. רציתי להגיד לך שאנחנו עוזבים"
הוא אמר אבל לא עניתי,
"אממ.. אנחנו עוזבים לגמרי, עוברים לברלין,
אז באתי להיפרד"
"ט..טום?" לא יכולתי להמשיך לדבר מרוב
שוק אבל הוא הבין מה ניסיתי להגיד,
"הוא לא מסוגל קשה לו מדי לדבר איתך"
הוא אמר מצד אחד כעסתי אבל מצד שני הבנתי אותו.
"מ... מתי?" שוב אמרתי רק מילה אחת,
"מחר בבוקר, הכול כבר ארוז"
"אז להתראות" אמר,
"להתראות" אמרתי, הוא התחיל ללכת אבל
אז נעצר והסתובב,
"כמעט שחכתי" הוא הושיט לי את המחברת
שהייתה לו ביד,
"מה זה?"
"תראי בעצמך" באתי לפתוח את המחברת אבל
הוא עצר אותי,
"תראי, אבל לא עכשיו" אמר בחיוך, הוא
הסתובב ללכת,
"חכה" עצרתי אותו, "אני
אממ.." היה קשה לי להגיד, רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו ושיישאר אבל לא היה
לי אומץ,
"
אני לא מאמינה שזה נגמר, לא חשבתי שככה יהיה הסוף"
"אז איך חשבת?" שאל בחיוך, חשבתי שזה
יגמר יותר מאוחר, שזה יגמר רק אחרי שנהיה יחד, לא יכולתי להגיד לו את זה,
"סתם אחרת" עניתי,
"כן, שום דבר לא הלך כמו שצריך בזמן האחרון,
עכשיו אנחנו עוזבים" אמר במבט מושפל, ראיתי בפרצוף שלו שהוא רוצה להגיד משהו
אבל כל פעם עוצר את עצמו,
"אבל תזכור, גם כששום דבר לא הולך, וגם אם
נהיה בקצוות שונים של האוקיינוס אני תמיד יזכור אותך אני יהיה כמו המלך השומר שלך,
בכל זמן בכל מצב" אמרתי בחיוך עצוב...
הוא התקרב
אלי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים,
"להתראות" אמר ויצא מהחדר, אני עמדתי
קפואה,
"ל..להתראות" גמגמתי אך הוא כבר מזמן
יצא מהבית. הסתכלתי על המחברת ופתחתי אותה, זאת הייתה המחברת שהתכתבנו איתה,
דפדפתי במהירות עד שהגעתי לעמוד האחרון, הדף שהיה שם היה דף שלא התכתבנו בו אלא
היה רשום שם משהו שכתב כנראה לפני שבא לפה, משהו בשבילי,
'מרי, אני משאיר אצלך את המחברת משני סיבות האחת
כי טום הכריך אותי לזרוק את המחברת אך במקום זה העדפתי לתת אותה לך, והשנייה כי
רציתי להשאיר לך משכרת ממני, אל תדאגי גם לי יש משכרת ממך, את אפילו לא יודעת מה
היא, אבל אם מישהו למעלה יחליט שאנחנו צריכים להיפגש שוב אני יראה לך מה המשכרת,
אוהב ביל קאוליץ'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
