עלילה-
אוקיי, אז הסיפור הוא בהשראה של סרט שראיתי, שנקרה המעריצה הכי גדולה.
לקחתי משם קטעים נבחרים, אך העלילה שונה. אז בקיצור אם אתם רואים דמיון בין הסיפור
לסרט אל תכתבו נאצה וכל הבול שיט הזה, ממש מקווה שתאהבו את הסיפור =)
פרק 1-
בין כל האנשים במסיבת החוף רקדנו אני וביל, הרגשתי לרגע כאילו רק אני והוא
בחוף, מוזיקה שקטה התנגנה ברקע, ואנחנו רקדנו צמודים ומאט מתרגשים... הגענו.. הגענו...
"יסמין! הגענו" אחותי הגדולה היידן צעקה עלי וניערה אותי שאני יקום, התמתחתי ויצאתי
מן המונית,
הגענו לכפר נופש מבודד, הכפר נמצא די בשום מקום, ואיזה עשרה ביתנים היו
מפוזרים בכל האזור, לכל ביתן הייתה חצר ענקית ומבודדת מאוד משאר הביתנים. אני
ויסמין הלכנו לקבלה ועשינו צ'ק אין ( מתי שלוקחים את המפתח לחדר, ונרשמים בקבלה,
הסיטואציה נקראת צ'ק אין לכל מי שלא יודע) הגענו לביתן מספר 10 והתחלנו לפרק את
המזוודות,
"היידן, מתי שעושים צ'ק אין, הפקידה לא צריכה לרשום אותנו
במחשב?"
"אממ.. כן, אני חושבת שהיא צריכה, למה?"
"פשוט, לא שמתי לב שהיא רשמה אותנו, מוזר"
"כן, לא חשוב, נברר מחר בבוקר, אני כבר מתחילה להיות עייפה"
"בסדר, לילה טוב"
"לילה טוב" אמרה והלכה לחדרה לישון, אני עדיין לא הרגשתי עייפות
לכן ישבתי במרפסת והסתכלתי על השמים, פתאום ראיתי כוכב נופל, לא חשבתי פעמים
ועצמתי את עיני וביקשתי משאלה. משאלה שכבר שנתיים אני רוצה. הדבר שעליו אני חולמת
כל לילה. ביל. השעות התחילו להיות מאוחרות, אני הלכתי לחדר, ניסיתי להדליק את האור
אך האור לא עבד, הפסקת חשמל כנראה. נשכבתי במיטה ותוך דקות אחדות נרדמתי.
נקודת מבט של ביל-
בבוקר היה לנו ראיון עם מגזין אופנה ידוע בגרמניה, אחר הצהריים סאשן חתימות
ובערב עוד הופעה. שיגרה. אחרי היום הארוך נעמדתי מחוץ לדלת הכניסה של הבית, הוצאתי
את המפתחות, ובדרך הסתכלתי בשעוני לראות מה השעה. השעה הייתה 20:31, 'מוזר' חשבתי
לעצמי, סיימתי את כל מתלות היום יותר מוקדם ממה שחשבתי. נכנסתי לבית וראיתי באמצע
הסלון שלי את קייט! חברה שלי מנשקת גבר זר, ושניהם חצי ערומים,
"מה קורה פה?!" אמרתי מופתע,
"ביל, חזרתה יותר מוקדם, אני.. כאילו.. זה לא..."
"מה קורה פה?" שאלתי בשוק,
"ביל, אני זה..."
"זה לא מה שאני חושב
נכון?" אמרתי בתוקפנות, והיא רק השפילה מבט,
"כמה זמן זה קורה?" שאלתי בקושי, שמחנק בגרוני,
"חצי שנה" אמרה עדיין בראש כלפי מטה, לא יכולתי להחזיק יותר את
הדמעות והן יצאו לא בשליטה
"תעופו מפה, שניכם!!!" קייט עשתה כדברי ויצאה במהירות מהבית,
הבחור התלבש, וניגש אלי.
"תקשיב, אני מצטער, אני יגיד לך את האמת, היא לא אהבה אותך, היא נמשכה
לכסף שלך ולתהילה"
"תעוף עכשיו!" אמרתי וכבר התפרקתי לגמרי, דמעותי כבר פרצו החוצה,
והרגשתי כאילו רגלי כבר לא יכולות להרים אותי יותר מרוב כאב, כאב שהתפשט לכל אורך
הגוף אבל הצטבר באמצע החזה, על יד הלב. מולי עמדה מראה, הסתכלתי על עצמי, וחשבתי
רק על דבר אחד, לברוח! לברוח מהכל! אני לא צריך את זה, אני לא רוצה את זה, אני
רוצה להיות במקום שלא מכירים אותי, רק אני! לבד! אבל איפה? חשבתי ולבסוף נזכרתי
שדיויד ארגן לנו חופשה באיזה כפר נופש נידך מהכול. מהר הלכתי לחדר, וארזתי מזוודה.
הסתכלתי שנייה על הפלאפון שלי ולבסוף זרקתי אותו על המיטה, אותו אני בתוך לא לוקח.
לקחתי את הכרטיסים והשארתי מכתב לטום שעזבתי, כמובן שלא רשמתי לאיפה, ורשמתי לו
שאני יחזור אבל עדיין לא בטוח מתי, וכמובן סיפרתי לו על קייט, ועל מה שקרה. מה
שבטוח, שבנות אני לא הולך לראות בזמן הקרוב.
הגעתי לכפר הנופש, הדרך הייתה ארוכה מאוד, והגעתי בשעות הלילה המאוחרות,
"איך אפשר לעזור לך?" פקידה בקבלה שאלה אותי בנחמדות נמרצת למרות
שהשעה הייתה לפנות בוקר,
"אמממ.. אני מחפש צימר פנוי"
"רק שניה" אמרה והקלידה במחשב,
"בבקשה, ביתן 10" אמרה ונתנה לי מפתחות לבית.
הסתכלתי על המפתח, ועל דלת הבית, פתחתי את הדלת בעדינות וניסיתי להדליק את
האור, אך האור לא עבד. מעולה, אני נמצא בחדר בלי חשמל, טוב אני יסדר את זה כבר מחר
בבוקר. הדבר שהכי אני רוצה עכשיו זה לישון. חיפשתי את החדר ולבסוף מצאתי אותו, קצת
קשה בחושך. הורדתי את בגדי לבוקסר ונשכבתי במיטה לישון.
נקודת מבט של יסמין-
פתחתי את עניי וראיתי שאור הבוקר הספיק לכסות את כל החדר, סובבתי את עצמי
לכיוון השני של המיטה בחיוך,
"אעאעאע!!" צרכתי בקול חזק,
"אעאעאע" גם זה שהיה מולי צרך,
"מה אתה עושה פה!!" אמרנו יחד, וקמנו במהירות מהמיטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
