אוקיי, אני מצטערת על זה שלוקחלי זמן לעלות פרק... כרגע עליתי ל-י' ואין לי כל כך זמן... יש לי על המחשב עד פרק 4 אני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך את הסיפור... אבל בנתיים הנה פרק 2-
פרק 2-
"מה זאת אומרת מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה!" אמרתי בשוק, מה
ביל קאוליץ עושה במיטה שלי!
"אני... אתמול.. באתי וביקשתי בקבלה חדר פנוי, ונתנו לי את החדר
הזה"
"ידעתי שהפקידה לא הקלידה אותנו במחשב"
"מה?"
"לא חשוב, בוא נלך לסדר את זה בקבלה". הלכנו לביתן הראשי של
הקבלה.
"שלום, אה. אתם הזוג מהירח דבש? הפינוקים יגיעו כבר לביתן שלכם"
אמרה הפקידה בנחמדות, אני נעשיתי אדומה מאט ברגע הזה,
"לא, זה לא אנחנו" ביל אמר גם טיפה בביישנות,
"אה, אוי סליחה, אתם פשוט נראיתם לי זוג" אמרה הפקידה שוב
בנחמדות, אני וביל החלפנו מבטים שנייה, שנינו היינו מאט נבוכים מהסיטואציה.
"אז אני יוכל לעזור לכם"
"תראי, נפלה טעות, בלי כוונה שלחתם אותי לביתן שיש בו כבר
מתאכסנים"
"אויש, אממ... רק שניה" אמרה הפקידה והלכה לחדר אחר, כנראה
להנהלה. פתאום הגיע איתה מנהל שמנמוך לא בעל שיער רב,
"אממ.. רבותי, קרתה לנו טעות רצינית. אך אין ברשותנו עוד ביתנים
פנויים" אני וביל העברנו שוב מבט,
"לא שניה, תקשיבו אני לא יכול לחזור הביתה, והבית מלון הכי קרוב או
כפר נופש זה עשרות קילומטרים מכאן"
" אנחנו מצטערים, אך רק בעוד חודש יהיה ביתן פנוי"
"חודש?!" אני וביל אמרנו יחד, לי לא הפריע לחלוק חדר עם ביל,
בכלל לא! אבל לו יש חברה, ממה שהבנתי בעיתון.
"אנחנו נישלח לכם מתנות התנצלות לחדר, אך זה כל מה שנוכל לעשות ברגע
זה" המנהל אמר, והשאיר אותי ואת ביל לבד כדי שנסדר את העניינים.
"טוב תקשיבי, אני לא הולך לחזור הביתה, בשום פנים ואופן!"
"טוב, אז שמעת מה המנהל אמר, נצטרך לחלוק אותו חדר"
"כנראה" אמר, "איך קוראים לך דרך אגב?"
"יסמין, ולך?" הוא עשה פרצוף מופתע, העדפתי לא לספר לו שאני
מעריצה. כן זה מה שחסר לו, לחלוק חדר עם מעריצה מטורפת!
"ביל, ביל קאוליץ"
"נעים מאוד" אמרתי ולחצתי לו יד,
"כן" אמר עדיין במבט חושד, ואני רק חייכתי. התחלנו לטייל באזור,
"תגיד, אמרת קודם שאין מצב שאתה חוזר הביתה, אני לא רוצה להיות חטטנית.."
"זה סתם" קטע את דברי, "את לא מכירה את טוקיו הוטל,
נכון?" שאל,
"לא" שיקרתי, לא רציתי שהוא ידע שאני מכירה אותו,
"טוב טוקיו הוטל זאת להקה שאני חבר בה, להקה שמפורסמת בכל העולם, אני
הזמר"
"באמת?! איזה מגניב"
"כן, רק שלא תמיד זה מגניב"
"אה, בגלל זה אתה לא רוצה לחזור הביתה"
"כן גיליתי שחברה שלי בוגדת בי, ומהתחלה היא הייתה איתי רק בשביל
הפירסום".
"אויש אני מצטערת, לא הייתי צריכה לחטט בעניינים שלא שלי"
"לא זה בסדר" אמר.
חזרנו לביתן, לספר להיידן את החדשות.
"מה?!" היידן הגיבה בשוק לסיפור שקרה.
"אני כבר חוזר" ביל אמר והלך שניה מהחדר.
"איזה קטע שאנחנו חולקות חדר יחד עם ביל! זה שאת כל כך מעריצה!"
"ששש...!!" השתקתי אותה,
"מה?"
"הוא לא יודע שאני מעריצה, כאילו עשיתי את עצמי כאילו אני לא מכירה
אותו"
"למה??"
"לא יודעת, חשבתי שהוא התעצבן אם הוא ידע שהוא חולק חדר יחד עם
מעריצה"
"לא, כי לחלוק חדר עם שקרנית זה כיף גדול"
"טוב עשיתי טעות". ובדיוק ביל הגיעה,
"טוב אז חשבתן איך לחלק את החדרים?"
"אני והיידן נישן יחד במיטה הזוגית שבחדר שלי, ואתה תישן בחדר
לבד"
"אוקיי" אמר מרוצה.
"טוב יש לנו מזל שאנחנו צריכות לחלוק רק עם בן אדם אחד חדר" היידן
אמרה בחיוך,
"חח.. כן" הסכמתי עם דבריה. ופתאום דפיקת דלת נשמעה. כולנו
העברנו מבטים אחד בשני, אף אחד לא ידע מי מאחורי הדלת, ניגשתי לפתוח את הדלת, ולא
האמנתי לראות מי נמצא מולי!
"שלום אני מחפש את ביל, הוא פה במקרה?"
"כן, רק מי אתה?" שאלתי, למרות שידעתי, איך אפשר שלא,
"אני טום, אח שלו" אמר בחיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
