פרק 4
הרגשתי את ביל מחבק אותי, ואז הכניס אותי לתוך המים יחד איתו, מתחת למים
הוא עשה לי סימן להיות בשקט. הוא הסתכל למעלה, וסימן לי שאפשר לעלות. עלינו מעל
המים, והשומרים אכן הלכו. אני וביל התחלנו לצחוק.
"היה ממש כיף" אמרתי לביל תוך כדי שאנחנו הולכים חזרה לביתן,
"חחח.. כן היה ממש מגניב, הכי כיף זה לשחות בלילה"
"האמת שאף פעם לא עשיתי משהו כזה, אני טיפה מרובעת"
"אוי, אני משפיעה עליך לרעה" אמר בציניות, מה שגרם לי לצחקק.
הגענו לבית, ביל פתח לי את הדלת ונכנסנו פנימה, היידן וטום ישנו על הספה,
על אותה ספה, אך לא לאותו כיוון. הערנו אותם וכל אחד מהם הלך לחדרו. נכנסתי להתקלח.
ונישכתי לישון. לא ממש הצלחתי להירדם, יצאתי למרפסת של החדר, ראיתי שגם ביל שם.
המרפסת הייתה מרפסת משותפת לשני החדרים.
"לא מצליחה לישון?" שאל אותי בחיוך,
"לא ממש" עניתי גם בחיוך,
"גם אני" נעמדתי על ידו ושנינו הסתכלנו על האופק.
"טום צודק, יותר מדי אנשים דואגים לי, אני לא יכול להעלם סתם
ככה"
"אל תדאג, זה לא לנצח, זה רק לזמן מוגבל של שבועיים"
"כן את צודקת, אין לי מה לדאוג" אמר בחיוך, אך החיוך שלו נעלם.
"הכול בסדר?" שאלתי,
"לא.. כןן.. לא.. בערך" אמר מבולבל,
"אתה לא חייב לספר לי זה בסדר"
"לא זה פשוט, כאילו, אוקיי אני יסביר את זה ככה... תמיד ידעתי שאני
שהבחורה שאני יתאהב בה במבט ראשון היא זאת שאני אוהב כנראה שלנצח.."
"קייט?" שאלתי אותו,
"חח.. לא, קייט אף פעם לא באמת אהבתי, את מכירה את המשפט. מעטים יודעים
את ההבדל בין לאהוב את ההרגשה ולאהוב את הבן אדם?"
"כן"
"אז זה בדיוק זה, לא אהבתי את קייט, פשוט כל כך רציתי אהבה, לא הייתה
לי אהבה 5 שנים! עד שקייט התחילה איתי איזה יום במסיבה, וכאילו החרחתי את עצמי
לאהוב אותה, כדי שאני ירגיש שוב אהבה"
"אוקיי, אז קייט זאת הבעיה, בגללה אתה עצוב? היא לא שווה את זה,
היא.."
"לא זאת לא היא" קטע את דברי,
"אז מי?" שאלתי, וראיתי שקשה לו לענות,
"זה בסדר ביל, אם קשה לך לספר לי אתה לא צריך, אני.."
"זאת את" שוב קטע את דברי,
"אני?" שאלתי בפליאה, יכול להיות שלא שמעתי טוב, ביל קאוליץ
התאהב בי!
"כן, נכון קודם שאלת אותי איך זה לגור איתך ועם היידן"
"כן, וענית שזה מבלבל"
"נכון, זה מבלבל כי מהתחלה שהיינו בדלפק שבקבלה, ושהסתכלתי לך בעניים,
הרגשתי תחושה מוזרה, מעיין פרפרים בבטן, וידעתי שאת זאת שחיכיתי לה, וזה שאת לא
מכירה אותי, ואת לא יודעת שאני מפורסם, גרם לי לבטוח בך, שלא תהיה כמו קייט"
אני הסמקתי בטירןף אך גם הרגשתי נורה על זה שאני לא סיפרתי לו תאמת, והוא טפס אותי
ונישק אותי. אי כמובן שלא התנגדתי. הוא עצר לרגע,
"אני מבין שגם את מרגישה ככה" אמר בחיוך, לא יכולתי לדבר מרוב
שוק לכן רק הנהנתי להסכמה, הוא חייך ונישק אותי שוב. הפעם אני התנתקתי,
"ביל, אני.. זה.. לא אתה לא יודע.." ניסיתי להסביר לו שאני
שיקרתי אבל לא מצאתי את המילים, קשה מדי.
"ש.." אמר ושם לי אצבע על השפתיים, ושוב התקרב לנשק אותי.
ההרגשה הייתה מטורפת, זיקוקים עפו לכל כיוון, ומיליוני פרפרים עפו בתוך
הבטן, אך באי רצון התנתקתי ממנו שוב, הפעם פרצוף מפוחד עלה על פני,
"יסמין, הכול טוב?"
"לא" אמרתי ושילבתי ידיים קרוב לגוף, כאילו מחזיקה את עצמי לפני
שאני הולכת להתפרק.
"מה קורה?" שאל וחיבק אותי בזרועותיו הארוכות,
"ביל, אני מכירה אותך"
"מה זאת אומרת?"
"אני.. כשנגשנו.. אני.. אני מעריצה גדולה של טוקיו הוטל, הרבה זמן, לא
רציתי להגיד לך את האמת, אני מצטערת, אני אפילו לא יודעת למה שיקרתי, נראה לי
שפשוט פחדתי שתחשוב שאני עוד מעריצה, ושבחיים לא יהיה לי סיכוי אפילו לדבר איתך,
עזוב אני סתם מטומטמת" אמרתי ודמעה זלגה לי, השתחררתי מחיבוקו, ונכנסתי פנימה
לבית, ולבסוף יצאתי מהדלת הראשית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
