פרק 5-
ישבתי בספסל שבחצר של הבית. ביל נשאר בבית. ישבתי על הספסל בחיבוק רגלים,
ראשי טמון בין הידיים, גשם של דמעות לא הפסיק לזלוג מעני, ושאלה אחת הדהדה לי
בראש, למה? למה הייתי כל כך מטומטמת?
נקודת מבט של היידן-
יסמין וביל הלכו, ראיתי את טום שוכב על הספה הגדולה, והשלט היה בידו,
ניגשתי אליו בשקט, וניסיתי לשחרר את השלט אך הוא התעורר,
"אופס, מצטערת"
"זה בסדר" אמר והתמתח, הוא התיישב ישיבה מזרחית על הספה, ואני
התיישבתי על ידו שהשלט אצלי. הוא עדיין לא ממש התעורר, עיניו עדיין היו חצי
סגורות,
"לך לישון" אמרתי לו,
"לא, כבר לא עיף" אמר בחיוך, "איפה ביל?" שאל,
"הוא ויסמין הלכו לברכה"
"הוא לא נח לרגע, רק נפרד מחברה אחת וכבר עובר לבאה"
"אז שניכם בכל זאת דומים"
"מה זאת אומרת?"
"גם אתה עובר מבחורה לבחורה, נכון?"
"כן, אבל איך את יודעת, חשבתי שאתן לא מכירות אותנו" אופס! חשבתי
לעצמי, סיבכתי את יסמין בצרות,
"אוי לא" אמר טום ותפס לו את הראש בידיים, "אני תקועה עם
שתי מעריצות משוגעות!!" אמר ברחמים עצמיים,
"אויש תירגע, היית מת שאני יהיה מעריצה שלך, רק יסמין מעריצה אותכם,
אני סתם מכירה בגללה"
"לא, דפקה רציתי שאת תהיה מעריצה, לא רציתי שיסמין תהיה"
"למה?"
"כי אני מכיר את ביל, והוא לגמרי נדלק על יסמין, והוא הולך להתאכזב
מאוד"
"כן אמרתי לה שזה רעיון דפוק לגמרי, עזוב בוא לא נתערב בזה, תן להם
לסדר את העניינים בניהם"
"אני לא הולך לשקר לביל"
"אל תדאג, מחר בבוקר תספר לו את האמת, אבל חוץ מזה אני מעדיפה שנשאר
מחוץ לעניין הזה"
"אוי ואבוי, החופשה מתחילה על רגל שמול". המשכנו לראות טלוויזיה,
ובלי לשים לב נרדמנו.
נקודת מבט יסמין-
אחרי כחצי שעה שישבתי בחוץ הצצתי פנימה אל תוך הבית, אף אחד לא היה בסלון,
במהירות זינקתי לחדר השינה שלי ושל היידן, ונרדמתי.
למוחורת בבוקר- לאחר שקמתי מהמיטה הצצתי מהחדר אל הסלון, רק היידן ישבה שם,
"פסס..!" עשיתי לה והיא הסתובבה אלי בפרצוף מבולבל,
"ביל פה?" לחשתי לה,
"לא, הוא וטום יצאו להסתובב באזור"
"מגניב" אמרתי בביטחון והתיישבתי על ידה,
"מה קרה?" שאלה, ובלי להתלבט סיפרתי לה הכול.
"אז מה, תתחבאי ממנו לנצח?"
"לא לנצח, עד שנסיים את 'החופשה'"
"אוף אילו רק יכולנו לעזוב..."
"השתגעת!" קטעתי אותה "אני לא רוצה להתעכב עוד יום אחד
בבית! אין מצב שאני חוזרת לשם! מצענו פתרון ושום מכשול בדרך לא יעצור אותנו, גם אם
מדובר באדם שאני הכי מעריצה" בדיוק כשסיימתי את המשפט מפתחות נשמעו מהצד השני
של הדלת. אני ישר זינקתי לעבר החדר, והסתגרתי שם. שמעתי שאלו היו ביל וטום,
"איפה יסמין?" טום שאל, אני הייתי בלחץ מה היידן תענה,
"היא עדיין ישנה" כשאמרה את זה אבן נפלה לי מהלב.
"טוב אני זזה, נמאס לי להיות תחת אותן ארבע קירות, אני יעשה סיבוב
קצר" היידן אמרה בהחלטיות ויצאה מהביתן. הידקתי את אוזני לדלת, וניסיתי לצותת
לדבריהם של ביל וטום.
"אני לא מאמין שזה קורה לי" שמעתי את ביל ממלמל בייאוש לאחיו,
"אל תדאג ביל, באנו לחופש הזה כדי להירגע
וליהנות, וזה
בדיוק הפוך ממה שאנחנו עושים"
"אתה צודק, אבל מה אני אמור לעשות?!"
"אני לא יודע ביל"
"אני מפחד טום, אני מפחד להיפתח שוב לאנשים, במיוחד כאלה שמעריצים
אותי, איך אני ידע שהיא באמת נהנת להיות איתי או שהיא כמו קייט, רוצה רק
כסף!" הבנתי שהם מדברים עלי, איזה חוצפן ביל! אני! רודפת כסף! לא יכולתי
לשתוק,
"תקשיב לי טוב אתה!" אמרתי בעצבים, ביל וטום הסתכלו עלי בפליאה,
ופתאום הבנתי שעשיתי טעות, שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
