לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

story life


"היומן"

Avatarכינוי: 

בת: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2010

פרק 5


פרק 5-

ישבתי בספסל שבחצר של הבית. ביל נשאר בבית. ישבתי על הספסל בחיבוק רגלים, ראשי טמון בין הידיים, גשם של דמעות לא הפסיק לזלוג מעני, ושאלה אחת הדהדה לי בראש, למה?  למה הייתי כל כך מטומטמת?

 

נקודת מבט של היידן-

יסמין וביל הלכו, ראיתי את טום שוכב על הספה הגדולה, והשלט היה בידו, ניגשתי אליו בשקט, וניסיתי לשחרר את השלט אך הוא התעורר,

"אופס, מצטערת"

"זה בסדר" אמר והתמתח, הוא התיישב ישיבה מזרחית על הספה, ואני התיישבתי על ידו שהשלט אצלי. הוא עדיין לא ממש התעורר, עיניו עדיין היו חצי סגורות,

"לך לישון" אמרתי לו,

"לא, כבר לא עיף" אמר בחיוך, "איפה ביל?" שאל,

"הוא ויסמין הלכו לברכה"

"הוא לא נח לרגע, רק נפרד מחברה אחת וכבר עובר לבאה"

"אז שניכם בכל זאת דומים"

"מה זאת אומרת?"

"גם אתה עובר מבחורה לבחורה, נכון?"

"כן, אבל איך את יודעת, חשבתי שאתן לא מכירות אותנו" אופס! חשבתי לעצמי, סיבכתי את יסמין בצרות,

"אוי לא" אמר טום ותפס לו את הראש בידיים, "אני תקועה עם שתי מעריצות משוגעות!!" אמר ברחמים עצמיים,

"אויש תירגע, היית מת שאני יהיה מעריצה שלך, רק יסמין מעריצה אותכם, אני סתם מכירה בגללה"

"לא, דפקה רציתי שאת תהיה מעריצה, לא רציתי שיסמין תהיה"

"למה?"

"כי אני מכיר את ביל, והוא לגמרי נדלק על יסמין, והוא הולך להתאכזב מאוד"

"כן אמרתי לה שזה רעיון דפוק לגמרי, עזוב בוא לא נתערב בזה, תן להם לסדר את העניינים בניהם"

"אני לא הולך לשקר לביל"

"אל תדאג, מחר בבוקר תספר לו את האמת, אבל חוץ מזה אני מעדיפה שנשאר מחוץ לעניין הזה"

"אוי ואבוי, החופשה מתחילה על רגל שמול". המשכנו לראות טלוויזיה, ובלי לשים לב נרדמנו.

 

נקודת מבט יסמין-

אחרי כחצי שעה שישבתי בחוץ הצצתי פנימה אל תוך הבית, אף אחד לא היה בסלון, במהירות זינקתי לחדר השינה שלי ושל היידן, ונרדמתי.

 

למוחורת בבוקר- לאחר שקמתי מהמיטה הצצתי מהחדר אל הסלון, רק היידן ישבה שם,

"פסס..!" עשיתי לה והיא הסתובבה אלי בפרצוף מבולבל,

"ביל פה?" לחשתי לה,

"לא, הוא וטום יצאו להסתובב באזור"

"מגניב" אמרתי בביטחון והתיישבתי על ידה,

"מה קרה?" שאלה, ובלי להתלבט סיפרתי לה הכול.

"אז מה, תתחבאי ממנו לנצח?"

"לא לנצח, עד שנסיים את 'החופשה'"

"אוף אילו רק יכולנו לעזוב..."

"השתגעת!" קטעתי אותה "אני לא רוצה להתעכב עוד יום אחד בבית! אין מצב שאני חוזרת לשם! מצענו פתרון ושום מכשול בדרך לא יעצור אותנו, גם אם מדובר באדם שאני הכי מעריצה" בדיוק כשסיימתי את המשפט מפתחות נשמעו מהצד השני של הדלת. אני ישר זינקתי לעבר החדר, והסתגרתי שם. שמעתי שאלו היו ביל וטום,

"איפה יסמין?" טום שאל, אני הייתי בלחץ מה היידן תענה,

"היא עדיין ישנה" כשאמרה את זה אבן נפלה לי מהלב.

"טוב אני זזה, נמאס לי להיות תחת אותן ארבע קירות, אני יעשה סיבוב קצר" היידן אמרה בהחלטיות ויצאה מהביתן. הידקתי את אוזני לדלת, וניסיתי לצותת לדבריהם של ביל וטום.

"אני לא מאמין שזה קורה לי" שמעתי את ביל ממלמל בייאוש לאחיו,

"אל תדאג ביל, באנו לחופש הזה כדי להירגע  וליהנות, וזה בדיוק הפוך ממה שאנחנו עושים"

"אתה צודק, אבל מה אני אמור לעשות?!"

"אני לא יודע ביל"

"אני מפחד טום, אני מפחד להיפתח שוב לאנשים, במיוחד כאלה שמעריצים אותי, איך אני ידע שהיא באמת נהנת להיות איתי או שהיא כמו קייט, רוצה רק כסף!" הבנתי שהם מדברים עלי, איזה חוצפן ביל! אני! רודפת כסף! לא יכולתי לשתוק,

"תקשיב לי טוב אתה!" אמרתי בעצבים, ביל וטום הסתכלו עלי בפליאה, ופתאום הבנתי שעשיתי טעות, שוב.

נכתב על ידי , 17/10/2010 23:07  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 4


פרק 4

הרגשתי את ביל מחבק אותי, ואז הכניס אותי לתוך המים יחד איתו, מתחת למים הוא עשה לי סימן להיות בשקט. הוא הסתכל למעלה, וסימן לי שאפשר לעלות. עלינו מעל המים, והשומרים אכן הלכו. אני וביל התחלנו לצחוק.

 

"היה ממש כיף" אמרתי לביל תוך כדי שאנחנו הולכים חזרה לביתן,

"חחח.. כן היה ממש מגניב, הכי כיף זה לשחות בלילה"

"האמת שאף פעם לא עשיתי משהו כזה, אני טיפה מרובעת"

"אוי, אני משפיעה עליך לרעה" אמר בציניות, מה שגרם לי לצחקק.

הגענו לבית, ביל פתח לי את הדלת ונכנסנו פנימה, היידן וטום ישנו על הספה, על אותה ספה, אך לא לאותו כיוון. הערנו אותם וכל אחד מהם הלך לחדרו. נכנסתי להתקלח. ונישכתי לישון. לא ממש הצלחתי להירדם, יצאתי למרפסת של החדר, ראיתי שגם ביל שם. המרפסת הייתה מרפסת משותפת לשני החדרים.

"לא מצליחה לישון?" שאל אותי בחיוך,

"לא ממש" עניתי גם בחיוך,

"גם אני" נעמדתי על ידו ושנינו הסתכלנו על האופק.

"טום צודק, יותר מדי אנשים דואגים לי, אני לא יכול להעלם סתם ככה"

"אל תדאג, זה לא לנצח, זה רק לזמן מוגבל של שבועיים"

"כן את צודקת, אין לי מה לדאוג" אמר בחיוך, אך החיוך שלו נעלם.

"הכול בסדר?" שאלתי,

"לא.. כןן.. לא.. בערך" אמר מבולבל,

"אתה לא חייב לספר לי זה בסדר"

"לא זה פשוט, כאילו, אוקיי אני יסביר את זה ככה... תמיד ידעתי שאני שהבחורה שאני יתאהב בה במבט ראשון היא זאת שאני אוהב כנראה שלנצח.."

"קייט?" שאלתי אותו,

"חח.. לא, קייט אף פעם לא באמת אהבתי, את מכירה את המשפט. מעטים יודעים את ההבדל בין לאהוב את ההרגשה ולאהוב את הבן אדם?"

"כן"

"אז זה בדיוק זה, לא אהבתי את קייט, פשוט כל כך רציתי אהבה, לא הייתה לי אהבה 5 שנים! עד שקייט התחילה איתי איזה יום במסיבה, וכאילו החרחתי את עצמי לאהוב אותה, כדי שאני ירגיש שוב אהבה"

"אוקיי, אז קייט זאת הבעיה, בגללה אתה עצוב? היא לא שווה את זה, היא.."

"לא זאת לא היא" קטע את דברי,

"אז מי?" שאלתי, וראיתי שקשה לו לענות,

"זה בסדר ביל, אם קשה לך לספר לי אתה לא צריך, אני.."

"זאת את" שוב קטע את דברי,

"אני?" שאלתי בפליאה, יכול להיות שלא שמעתי טוב, ביל קאוליץ התאהב בי!

"כן, נכון קודם שאלת אותי איך זה לגור איתך ועם היידן"

"כן, וענית שזה מבלבל"

"נכון, זה מבלבל כי מהתחלה שהיינו בדלפק שבקבלה, ושהסתכלתי לך בעניים, הרגשתי תחושה מוזרה, מעיין פרפרים בבטן, וידעתי שאת זאת שחיכיתי לה, וזה שאת לא מכירה אותי, ואת לא יודעת שאני מפורסם, גרם לי לבטוח בך, שלא תהיה כמו קייט" אני הסמקתי בטירןף אך גם הרגשתי נורה על זה שאני לא סיפרתי לו תאמת, והוא טפס אותי ונישק אותי. אי כמובן שלא התנגדתי. הוא עצר לרגע,

"אני מבין שגם את מרגישה ככה" אמר בחיוך, לא יכולתי לדבר מרוב שוק לכן רק הנהנתי להסכמה, הוא חייך ונישק אותי שוב. הפעם אני התנתקתי,

"ביל, אני.. זה.. לא אתה לא יודע.." ניסיתי להסביר לו שאני שיקרתי אבל לא מצאתי את המילים, קשה מדי.

"ש.." אמר ושם לי אצבע על השפתיים, ושוב התקרב לנשק אותי.

ההרגשה הייתה מטורפת, זיקוקים עפו לכל כיוון, ומיליוני פרפרים עפו בתוך הבטן, אך  באי רצון התנתקתי ממנו שוב, הפעם פרצוף מפוחד עלה על פני,

"יסמין, הכול טוב?"

"לא" אמרתי ושילבתי ידיים קרוב לגוף, כאילו מחזיקה את עצמי לפני שאני הולכת להתפרק.

"מה קורה?" שאל וחיבק אותי בזרועותיו הארוכות,

"ביל, אני מכירה אותך"

"מה זאת אומרת?"

"אני.. כשנגשנו.. אני.. אני מעריצה גדולה של טוקיו הוטל, הרבה זמן, לא רציתי להגיד לך את האמת, אני מצטערת, אני אפילו לא יודעת למה שיקרתי, נראה לי שפשוט פחדתי שתחשוב שאני עוד מעריצה, ושבחיים לא יהיה לי סיכוי אפילו לדבר איתך, עזוב אני סתם מטומטמת" אמרתי ודמעה זלגה לי, השתחררתי מחיבוקו, ונכנסתי פנימה לבית, ולבסוף יצאתי מהדלת הראשית.

נכתב על ידי , 1/10/2010 20:56  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,708
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstory life אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על story life ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)