קמתי לפתוח את הדלת,
"היי" רובי עמד מולי,
"היי" עניתי מבולבלת,
"אפשר להיכנס?"
"כן בטח" רובי נכנס,
"היי" אמר רובי בעצבנות לטום,
"היי" ענה טום גם הוא באותו טון דיבור,
"אני צריך לדבר איתך" אמר רובי,
"אוקי"
"לבד" אמר והסתכל על טום, לטום היה מבט עצבני,
"אממ.. בוא לחדר שלי למעלה" אמרתי ועלינו לחדר.
"אבריל אני חוזר לישראל"
"לא בבקשה, אל תעזוב" הייתי מבולבלת לא ידעתי במי לבחור עדיין
ורציתי שרובי יהיה פה לביטחון,
"את יודעת שאת יכולה לגרום לי להישאר אבריל, את רק צריכה לבחור, אני
או הוא"
"רובי אני חושבת שאני ייתן לטום צ'אנס"
"אבריל את טועה, את תראי שעוד כמה זמן את תרצי שנחזור, אבל זה יהיה
מאוחר מדי, אני יהיה בישראל" המילים שלו,'מאוחר מדי' כל כך נלחצתי אולי אני
עושה טעות, אולי הוא צודק, איתו הייתי שלוש שנים, את טום אני מכירה רק חודש,
"לא ניראה לי שאני עושה טעות" אמרתי ספק לו ספק לי,
"איך שאת רוצה, להתראות" הוא נישק אותי במצח והסתובב,
"רגע רובי, אולי תחזור עוד חודש, רק חודש, לביטחון, אם אני כן עושה
טעות, בשביל שזה לא יהיה מאוחר מדי" אמרתי בלחץ,
"בסדר, חודש " הוא חייך אלי, החזרתי לו חיוך לא אמיתי ויצא
מהחדר.
ירדתי למטה ראיתי שטום היה לחוץ, הוא הקפיץ את הרגל שלו כ"כ חזק
שחשבתי שעוד שנייה הוא עושה חור ברצפה. רובי יצא מהבית, ואני הלכתי לסלון לשבת ליד
טום.
"מה הוא רצה ?" שאל טום,
"הוא אמר לי שהוא עוזב ורצה להיות בטוחה שזה מה שאני רוצה"
"וזה מה שאת רוצה?"
"ברור" אמרתי לו והרגשתי לא טוב עם זה שאני משקרת, עוד הפעם, אך כשראיתי
את ההקלה שהייתה על פניו של טום שמחתי, לא נורא זה שקר לבן, אני חושבת.
למוחורת בבוקר, טום נשאר לישון אצלי.
"בוקר טוב" קמתי וראיתי את טום עומד מולי,
"בוקר טוב" קמתי לצחצח שיניים וראיתי שהמברשת שלי לא במקום,
"איפה המברשת שיניים?"
"שם" אמר טום והצביעה על המקום שהייתה מונחת,
"מה היא עושה פה?"
"לא זכרתי איפה לשים אותה"
"איכס טום השתמשת לי במברשת"
"שאת מנשקת אותי זה בסדר אבל שהמברשת אז זה לא בסדר?"
"אוי טום" אמרתי בייאוש.
ישבנו במטבח ודיברנו.
"כמה זמן לוקח לאיימי להגיעה" התחלתי להגיד ובדיוק הדלת כניסה של
הבית נפתחה ואיימי נכנסה.
"בוקר טוב" אמרה בחיוך,
"בוקר" אני וטום אמרנו יחד,
"אה טום ביל אמר לי להגיד לך לחזור הביתה הוא צריך אותך"
"אוף, נתראה היום בחזרה" אמר ויצא מהבית,
"אוי חזרה שכחתי" אני ואיימי אמרנו יחד.
בחזרה.
"מעולה אז שיר אחד סיימנו בואו נמשיך לשיר הבא" אמרתי ללהקה והם
נגנו את השיר השני של האלבום
"אני מצטער על ההפרעה אבל איימי יש פה מישהו שצריך לדבר איתך"
פתאום דיויד נכנס לחזרה,
"אוי לא, זה נשמע רע" אמרתי בשקט אך איימי שמעה, איימי יצאה
מהחדר,
"טוב בואו נמשיך בנתיים" אמרתי והבנים המשיכו לנגן, עברה חצי שעה
ואיימי עדיין לא חזרה "טוב יש לכם הפסקה אני מייד מגיע" אמרתי והלכתי
לחפש את איימי, חיפשתי בכול הקומה ועדיין לא מצאתי, "איה!!" מישהו התנגש בי ושפך עלי את התה שהיה לו ביד,
"אני מצטער" אמר
"זה בסדר" עניתי והלכתי לשירותים לנקות את עצמי, נכנסתי ושמעתי
בכי של מישהו, האמת הבכי היה מוכר,
"איימי?" שאלתי והבכי הפסיק נכנסתי לאזור אחר של השירותים וראיתי
שם את איימי יושבת על הרצפה עם רגליים מחובקות,
"מה קרה?!" שאלתי לחוצה,
"ה.. הו.. הודיעו לי עכשיו "
"מה הודיעו לך?"
"רנה (אמא של איימי) היא קיבלה התקף לב.." היא אמרה והמשיכה
לבכות,
"שש.. זה בסדר את לא צריכה להסביר עוד"
"הודיעו לי שהיום בבוקר היא נפטרה" היא המשיכה להסביר שוב הבכי
גבר, חיבקתי אותה חזק,
"אבריל, זה בסדר אם אני יהיה קצת לבד?"
"ברור, תחזרי הביתה אני יבוא יותר מאוחר"
"בסדר, תודה"
"על מה" עניתי בחיוך גם היא חייכה מעט . החזרה עברה מהר טום וביל
באו אלינו אחרי החזרה לראות מה שלום איימי.
נכנסו הביתה והלכנו לסלון, איימי ישבה על הספה מכורבלת בשמיכה עם עיניים
נפוחות,
"איימי" ביל אמר בשקט והלך אליה, ראיתי שכאב לו לראות אותה ככה.
עבר שבועיים מאז הפטירה של רנה איימי כ"כ הצטערה שהיא לא יכלה ללכת להלוויה,
אבל היא השלימה עם זה לבסוף, המצב של איימי טיפה השתפר. בדיוק ביל וטום באו אלינו,
האמת שבשבועיים האלו הם היו הרבה אצלנו כדי להיות עם איימי ולעזור לה, ביל ואיימי
התקרבו וכך גם אני וטום,
"איך את מרגישה?" ביל שאל את איימי,
"הרבה יותר טוב, תודה" ענתה לו,
כולנו ישבנו וראינו טלוויזיה או יותר נכון חיפשנו מה לראות אבל לא היה
כלום,
"אוף אין מה לראות" אמרתי בייאוש,
"בואו נשחק משחק" טום הציעה,
"משחק?" שאלה איימי,
"כן" אמר ביל נלהב מהרעיון,
"איזה משחק? ארץ עיר, מונפול.." איימי שאלה מבולבלת
"חח.. לא אמת או חובה" קטע אותה טום
"את רוצה?" אמרתי לאיימי, כולם הסתכלו על איימי,
"את יודעת מה, באמת הגיע הזמן קצת להשתחרר" אמרה
"אבל ..." טום התחיל להגיד "נשחק את זה שונה" אמר בחיוך...
מצאנו את עצמנו יושבים במעגל שבאמצע בקבוק וודקה שצד אחד עונה וצד שני
שואל, אה והבקבוק היה מלא, החוקים של טום היו כאלה: מסובבים את הבקבוק מי שיצא לו
שואל, שואל את זה שיצא לו עונה, עד פה זה החוקים הרגילים טום הוסיף שמי שבוחר באמת
ומבצע את מה שהוטל עליו לוקח שלוק מהוודקה ומי שבוחר חובה ומבצע את מה שהוטל עליו
שותה שתי שלוקים. אני לא כ"כ אהבתי את הרעיון אבל זרמתי.
כעבור שעה של משחק, שאני חייבת להודות שהיה מצחיק ביותר טום היה שיכור
לגמרי, האמת רק טום היה שיכור אני ביל ואיימי היינו בסדר, טוב מה לעשות שטום כל
הזמן בחר חובה,
"איימי" אמר טום כשראה שהוא זה ששואל את איימי "אמת או חובה" הוסיף,
"אמת" אמרה
"אמת שאת מפחדת להיות עם ביל בגלל מה שגיא עשה לך" טום אמר בהתנדנדות
קלה, ואייימי הייתה בשוק,
"אתה סיפרת לו" איימי צעקה על ביל כל כך חזק שאני יכולה להישבע
שהבית רעד,
"לא איימי זה..."
"אני בטחתי בך וסיפרתי לך את הסוד הכי גדול שלי באיזה זכות אתה מספר
את זה?!"
"אני לא..." ביל ניסה להגיד משהוא אבל איימי פשוט רצה החוצה
מהבית,
"מה אמרתי" פתאום טום אמר בהתנדנדות,
"הרבה" מלמלתי בשקט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
