| 4/2010
פרק 27
"לא!" קמתי בצעקה
"זה רק חלום" חזרתי על משפט זה כמה פעמים כדי להיות בטוחה בכך, הסתכלתי
בחוץ וכבר הייתה שמש. שתפתי פנים והלכתי לסלון, שם ראיתי את איימי ביל וטום יושבים
בסבבה.
"היי" אמרו כולם,
"היי" עניתי מתיישבת על ידם,
"דיויד אמר שיש לנו סופ"ש חופשי" אמר ביל בחיוך,
"מגניב" מתאים לי סופ"ש רגוע...
"אז אנחנו נוסעים לטיול אוהלים" טום קטע לי את המחשבות,
"מה? איימי שמעת?"
"כן שמעתי, אבל טום למד שיטה חדשה באבן נייר ומספריים"
"מה?! אוף לא בא לי" רטנתי כמו תינוקת,
"בואי רגע" טום משך אותי הצידה כדאי לדבר איתי לבד,
"אני הצעתי את הרעיון של הטיול" אמר,
"למה?"
"כי אני מרגיש שהתרחקנו זה מזו בזמן האחרון, ואני חושב שטיול זה הדבר
הכי טוב לעשות כרגע, אם נהיה במלון, נצטרך להיות עם עוד אלפי אנשים, ופה זה רק
אני, את, איימי וביל, יהיה כיף, אז מה את אומרת?"
"אמ.. בסדר, איפה הטיול"
"חח.. אז זהו"
"מה קרה?"
"הוא באיטליה"
"מה?! למה עד איטליה??"
"כי זה היה חלק מהתנאי של דיויד, יש לנו סופ"ש חופשי, אבל
באיטליה, כי ישר אחר כך יש לנו הופעה שם, אז אנחנו צריכים להיות כבר שם"
"טוב בסדר" אמרתי במלמול חירשי
"יש!"
הגיע הסופ"ש כולנו יצאנו לדרך. האמת שבדרך היה משעמם, הנסיעות היו
ארוכות ומשעממות, אך לבסוף הגענו ליער מדהים, ושם מצאנו מקום. ביל וטום התחילו
להרכיב את האוהלים בעוד שאני ואיימי יושבות, מדברות, ומסתכלות עליהם עובדים,
"אתן עובדות מאוד קשה, אולי תעשו הפסקה?" טום שאל אותנו בציניות,
"גם אני חושבת ככה!" השבתי גם אני בחיוך. כשהבנים סיימו להרכיב
את האוהלים הם הכריחו אותי ואת איימי לעזור במשהו אז אספנו עצים ועשינו מדורה.
אכלנו תפוח אדמה שעושים במדורה, אבל ביל לא אהב אז הוא גמר את כל המרשמלו, מי היה
מאמין שהוא אוכל כ"כ הרבה, מי היה מאמין שהוא אוכל בכלל!
"איימי בואי נעשה סיבוב" פתאום ביל הציעה, איימי וביל הלכו, ואני
וטום נשארנו לבד.
"אז נשארנו רק שתינו" אמר טום,
"כן" עניתי בחיוך,
"חכי פה!" טום רץ לאוהל והביא שמיכה, הוא פרס אותה על הרצפה
ונשכבנו על הסמיכה שפנינו מופנות לכיפת השמיים, היה אפשר לראות דרך העצים את
הכוכבים מנצנצים, המקום היה באמת יפה.
"מה הוחלט עם רובי בסוף?" טום שאל אותי שאלה שהיה נראה כאילו חשב
שעות איך לשאול אותה,
"סתם שהוא יישאר בגרמניה עד מתי שאני יחליט"
"ומתי זה יהיה?"
"לא יודעת" עניתי באדישות,
"טוב אז אני חושב שעכשיו זה הזמן המתאים, במי את בוחרת בי או
בו?"
"טום אל תעשה לי את זה, לפחות לא עכשיו, תחכה שנחזור לגרמניה, חשבתי
שכל הרעיון בטיול היה להתנתק מהכול"
"לא אבריל! אי אפשר לדחות יותר, את לא יכולה לשחק בנו עוד כמו
כדור!"
"טום בבקשה!"
"לא אבריל! תבחרי, מי את רוצה?"
"כרגע אותך, אבל מה יהיה בעתיד?"
"אההה.. נכון העתיד שאני יבגוד בך" אמר בטון מוזר מעט עצבני ומעט
לגלוגי,
"לא טום, אתה יודע שלא לזה התכוונתי"
"לא אני לא יודע"
"טוב איך שאתה רוצה! ושאמרתי עתיד התכוונתי לזה! אין לי כוח יותר טום!
אין לי כוח יותר לריבים האלה, בזמן האחרון אנחנו כל הזמן רבים, באמת נמאס לי
מזה!"
"את רומזת שאת נפרדת ממני?"
"לא!! אוף די !" עכשיו כבר התעצבנתי לגמרי, לא יכולתי עוד פשוט
קמתי והלכתי משם, לא רציתי להתרחק יותר מדי, כדי שאני לא ילך לאיבוד. ראיתי באופק
דיונות קטנות, הלכתי אליהן, והתיישבתי שם. היה אפשר לראות את חוף הים, את הגלים המרגיעים.
רוח קרירה נשבע על פני ומחשבותיי נדדו רחוק. כך ישבתי שם עובדת עצות, מה לעשות עם
טום? הוא כל כך מרגיז אותי, אבל הוא מרגיז אותי כי הוא צודק, אני באמת משחקת בהם,
אני חייבת להחליט. עם רובי הכול היה מושלם ! לא היה לנו כמעט ריבים והכול היה פשוט
מושלם, ואם טום יש הרבה בעיות...
"אבריל!" פתאום טום בא
אלי מעיר אותי מכל המחשבות שהיו לי,
"סליחה טום אתה צודק, אני באמת משחקת בכם אני צריכה להחליט"
"לא זה בסדר אבריל, אני מצטער, סתם קיבלתי התקף עצבנות, אבל את צודקת אנחנו
בחופשה, באנו ליהנות"
"לא , יש לי החלטה, אני יודעת
במי לבחור, אבל טום, תכבד את דברי",
"מבטיח!"
"אוקיי אז אממ.. בזמן האחרון אנחנו רבים, ושהייתי עם רובי כמעט ולא
רבנו, הכול היה מושלם"
"רגע אבריל, מה שאת אומרת בעצם זה ש.." טום התחיל להגיד בחשש.
| |
פרק 25 + 26
אוקיי אני כ"כ מצטערת שלא היה פרק! ישרא המטומטם הזה.. לא משנה קיצר, העליתי שני פרקים! אז תהנו ^.^
פרק 25-
"עכשיו כולכם תעמדו שם ואני עכשיו יוצא מהחדר" גיא התחיל לדבר
אבל מה שגיא לא שם לב זה שטום נכנס לחדר ועמד מאחוריו, טום הביא לגיא מכה חזקה
בראש וגיא התעלף.
השוטרים באו ועצרו אותו.
שבוע לאחר המקרה.
בהתחלה האווירה הייתה קשה, כולם היו נורא לחוצים ממה שקרה אבל היום המצב
חזר לשליטה. ישבתי בסלון עם טום עד ששמעתי צלצול בדלת, ניגשתי לפתוח,
"היי"
"דן, מה אתה עושה פה?"
"ללכת?" שאל בגיחוח
"לא מה פתאום כנס" נכנסנו לבית,
"באתי לסיים לתקן את המכונית, אני מפריע?" הוא אמר והסתכל על
טום,
"לא, לא, זה בסדר גמור"
דן הלך לחניה והמשיך לתקן את המכונית.
כעבור כמה שעות.
"אוקיי המכונית מוכנה" פתאום דן נכנס הביתה בחיוך, הלכתי לחניה
לראות את האוטו,
"OMG, זאת המכונית שלי?"
"חחח.. כן" אמר, ראיתי את המכונית והחסרתי פעימה, ככה היא הייתה
צריכה להיות מההתחלה,
"וואו דן תודה רבה, וקח" נתתי לו את הכסף שהייתי חייבת לו,
"יש פה יותר מדי" אמר תוך כדי רפרוף בשטרות,
"השאר זה טיפ על עבודה מהירה"
"חחח.. תודה אבל בא לך במקום טיפ בכסף נלך יחד לארוחת ערב?"
"אמממ.. אני לא יודעת"
"תחשבי על זה"
"בסדר" אמרתי בחיוך.
דן הלך, ואני נכנסתי לסלון וישבתי עם טום,
"נו מה הוא רצה?"
"הוא סיים לתקן את המכונית, וואו זה יצא מדהים"
"זהו זה מה שעשיתם שם כל כך הרבה זמן לראות מכונית?!"
"טום מה אתה רומז? אתה יודע מה אין לי כוח להתקפי קנאה שלך"
"אז את מודה שאני צריך לקנא כי קרה שם משהו"
"אוף טום אין לי כוח אליך"
"מעולה, אני הולך" הוא קם, יצא מהבית וטרק את הדלת בעוצמה,
"אוף!!" צעקתי מוציא את העצבים שלי אבל זה לא עזר, לקחתי את
הכרית שהייתה לידי וזרקתי לכיוון הדלת שטום יצא ממנה, שמעתי צלצול בדלת,
פתחתי את הדלת בעצבים,
"מה אתה... אה זה אתה" חשבתי שזה טום אבל זה היה דן,
"מצטער אם אני מפריע שכחתי את המעיל" אמר בחיוך מבוייש,
"אה שנייה" אמרתי והלכתי לחניה להביא לו את המעיל,
"קח" אמרתי והושטתי לו אותו,
"תודה ביי" אמר והסתובב,
"חכה"
"מה?" אמר והסתובב חזרה אלי,
"חשבתי על זה.. באיזה שעה להיות מוכנה?" שאלתי בחיוך,
"ב- 21:00" השיב גם בחיוך והלך.
פרק 26
השעה הייתה 21:00 והייתי מוכנה, פתאום איימי נכנסה הביתה,
"או נזכרת שיש לך בית" אמרתי בלעג,
"סליחה אמא" ענתה באדישות "מה החגיגה לאיפה טום לוקח
אותך?" הוסיפה לדבריה אחרי שראתה איך שהתלבשתי,
"לא אממ.. אני לא יוצאת עם טום"
"מה? אז עם מי את יוצאת?"
"דן"
"דן?"
"כן אממ.. הוא הציעה לי לצאת ובדיוק רבתי עם טום אז הסכמתי"
"טעות" אמרה במילה אחת,
"אני יודעת, אבל כל כך התעצבנתי על טום"
"מה דן עשה פה בכלל?"
"אה הוא סיים לתקן את המכונית"
"המכונית מתוקנת?!" לא הספקתי לענות לה והיא רצה לחניה, דפיקה
נשמע בדלת,
"היי" דן עמד בפתח הבית,
"היי, אממ.. דן תקשיב אני לא יודעת כמה זה רעיון טוב שנצא, הסכמתי
בגלל שטום.."
"תראי אבריל" קטע אותי " שתי ידידים טובים לא יכולים לצאת
סתם כי בא להם?" שאל בחיוך,
"אממ.. כן אתה צודק.. אנחנו סתם ידידים"
"אממ.. כן סתם ידידים" אמר במילמול ממורמר.
יצאנו יחד למסעדה, היה כ"כ כיף, עברנו הרבה ביחד כשהיינו קטנים והעלנו
נושא כמעט על כל דבר שקרה לנו. אחרי המסעדה הלכנו לשבת באיזה שהוא פרק ציבורי.
"לא אני אומרת לך זה לא היה ככה"
"כן זה כן, איך את לא זוכרת"
"אבריל?" פתאום נישמע קול מוכר מאחורי הסתובבתי וזה היה טום,
"היי" אמרתי ללא חיוך חוששת מתגובתו,
"היי" ספק אמר ספק שאל,
"אפשר דקה איתך בצד?" שאלתי את טום. הלכנו הצידה וכבר תיארתי
לעצמי איזה סצנה קנאה הוא הולך לעשות לי,
"טום, אני ודן יצאנו רק מתוך ידידות אני לא.."
"זה בסדר" קטע אותי,
"לא באמת זה.. בסדר? אתה לא מקנא?"
"אני צריך?"
"לא"
"אז אני לא מקנא, אתם הולכים בתור ידידים, לא ככה?" לא הבנתי
לפני כמה שעות הוא היה מגעיל על משהו שלא קרה ועכשיו שהוא רואה את דן ממש פה הוא
לא מקנא? מה נסגר איתו, האמת זה לא עניין אותי העיקר שהכול בסדר. נפרדתי לשלום
מטום וחזרתי לשבת עם דן.
"אני כ"כ מצטערת"
"על מה?" שאל דן מבולבל,
"על זה שדיברתי בצד עם טום"
"זה בסדר, הכול טוב? הוא כועס על זה שיצאנו כי אם כן זה בסדר אני
ילך"
"לא! זה בסדר גמור" אמרתי בחיוך. ככה המשכנו לבלות עד שהשעה הייתה
מאוחרת, דן לקח אותי הביתה ואז הלך. נשכבתי לישון . באמצע הלילה התעוררתי, ירדתי
למטה לשתות מים ,
"שלום" נשמע קול מאחורי, הסתובבתי בבהלה וראיתי את גיא,
"מ..מה.. מה אתה עושה פה?"
"סתם רציתי לבקר את החברה היפה שלך" אמר בחיוך.
| |
פרק 24
אוקיי אני מזהירה מראש שהפרק הזה הוא די קיצוני ולא הכי מציאותי אבל היי,
זה כל הכיף בסיפורים לא?
פרק 24
"שלום יפה, התגעגת?"
"מ..מה.. אתה עושה פה?" עדיין לא הצלחתי לדבר רגוע,
"חחח... חשבת שאני לא ימצא אותך?"
"ידעתי שתמצא שאני בגרמניה אבל איך ידעת איפה אני עובדת? ומי זה
דיויד?"
"אה פה נכנס לתמונה, האדם שהביא אותך לפה, או העובד מחברת הטלפון איך
שלא תרצי לקרוא לו" אמר ואני הייתי פשוט בשוק, ידעתי שהוא מוכר לי האדם הזה
שהביא אותי לפה, זה היה עובד הטלפון המזויף, אבריל ידעה שמשהו לא היה בסדר בו, אבל
אנחנו כמו דבילים לא הקשבנו לה.
"מה אתה רוצה ממני?"
"פשוט מאוד, שתסבלי, לפחות כמו שאני סבלתי" אמר בחיוך .
נקודת מבט של אבריל-
איימי יצאה מהחדר. האיש הזה היה לי מאוד מוכר מאיפה אני מכירה אותו..
"אבריל הכול טוב?" טום קטע לי את המחשבות,
"לא, האיש הזה לא נראה לך מוכר?"
"אולי ראית אותו בבניין עובד פה או משהו"
"לא, זה לא זה" אמרתי ועדיין מנסה לחשוב מי זה,
"איימי!" צעקתי פתאום,
"מה קרה?" שאל ביל,
"האיש הזה, זה אותו איש מחברת הטלפון"
"איזה חברת טלפון?"שאל,
"לא חשוב אני יספר לכם בדרך, בואו אחרי" רצתי החוצה שביל וטום
מאחורי,
"סליחה אדוני ראית אולי שתי
אנשים עוברים פה, אחד גבוה ושרירי והשנייה עם שיער שחור ארוך כזה?"
"אה.. כן הם הלכו לשם" האיש הצביע למקום כל שהוא ורצתי לשם,
"יש לי רעיון, ביל וטום לכו לחדר הבקרה של הבניין, בכל הבניין מותקנות
מצלמות, אולי בחדר בקרה תראו אותה באחד החדרים"
"טוב" הם אמרו יחד והתפצלנו. ידעתי שהאיש הזה מוכר לי וידעתי גם
שהאיש מחברת הטלפון הזה היה מוזר, למה לא באתי איתה, אני כ"כ דואגת לה..
הטלפון שלי צלצל זה היה טום הוא אמר לי שהיא נמצאת בחדר 5 בקומה 8, רצתי לשם,
נכנסתי לחדר בסערה,
"אבריל צאי מפה" ראיתי את איימי צועקת לי,
"השתגעת," באתי אליה והדלת מאחורי נסגרה בחוזקה,
"שלום אבריל, כמה זמן לא ראיתי אותך" שמעתי קול מאחורי
והסתובבתי,
"גיא" אמרתי את שמו בעצבים "איך אני לא מופתעת"
הוספתי,
"תמיד היית חכמה" אמר בחיוך,
"אני לא מפחדת ממך, ביל וטום יבואו ויתפסו אותך" אמרתי בחיוך,
"אה ביל וטום,, כן אלכס איתם עכשיו, אתן מכירות את אלכס, הטכנאי
טלפון" הוא אמר והחיוך שלי ושל איימי נמחק,
נקודת מבט של ביל-
אני וטום הלכנו לחדר הבקרה כמו שאבריל אמרה לנו, מצאנו את איימי והתקשרנו
לאבריל להודיע לה איפה היא. כשיצאנו מהחדר ניגש אלינו איש גדול ונתן לטום בוקס
לפרצוף, "רוץ ביל אני כבר הסתדר פה" טום אמר לי ,
"בטוח?"
"כן, כן רוץ" רצתי בכל כוחי לחדר של איימי .
נקודת מבט של אבריל
ביל נכנס לחדר,
"עם אתה מתקרב היא תמות" אמר גיא, ביל לא זז,
"עכשיו כולכם תעמדו שם ואני עכשיו יוצא מהחדר" אמר גיא כשהוא
מחזיק באיימי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
