לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

story life


"היומן"

Avatarכינוי: 

בת: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

פרק 3


פרק 3-

"מה אתה עושה פה?!" ביל צעק על אחיו,

"מה זאת אומרת! למה ברחת!" החזיר לו טום

"אני חושב שקראת לבד לא?!"

"לא! כולם מחפשים אותך בטירוף"

"אני לא מאמין!" ביל אמר בנשיפה ארוכה, ונתן לעצמו מכה בראש,

"טוב הולכים הבייתה!" קבע טום לאחיו,

"לא טום, בבקשה אני רוצה קצת שקט, איך מצאת אותי?"

"זה היה ברור שתברך למקום שלא ימצאו אותך, ושמתי לב שהיה חסר כרטיס לכפר הנופש שדיויד נתן לנו, לכן התקשרתי ואמרו לי שאתה אכן נמצא פה. ונסעתי עד לפה כדי להחזיר אותך הביתה! כי לא לקחת פלאפון חתיכת מטומטם!!"

"טום, אני מבקש, בשבילי! בוא נישאר קצת, נעשה כיף. בבקשה, רק לחודש"

"חודש! היית מת?!"

"שלוש שבועות" התחנן ביל,

"שבוע!" טום התמקח איתו,

"שבועיים"

"טוב שבועיים, לא שנייה יותר!"

"בסדר" אמר ביל מרוצה

"אני לא מאמין שאני באמת עושה את זה!"

"יאללה טום, מי כמוך יודע שחופש זה בדיוק הדבר שאנחנו צריכים".

"טוב בסדר. רגע מי אתן?" פתאום טום נזכר לשאול . ואני התחלתי לספר לו את הסיפור.

"וואו! אז אני וביל נצתרך לחלוק חדר יחד"

"כן"

"האמת שהייתי מעדיף לחלוק אותו איתך" אמר בחיוך להיידן, והיא עשתה פרצוף כאילו קיבלה בחילה.

"בסדר, כל דבר בעיתו" אמר בחיוך וקריצה להיידן.

"טוב אני רק מתקשר לדיויד להודיע לו ש.."

"לא!" ביל קטע את טום וחטף לו את הפלאפון מהייד,

"למה?"

"כי דיויד בחיים לא ירשה!"

"אז רק נודיע לו שנחזור עוד שבועיים, שלא ידאגו"

"לא, אתה מכיר את דיויד, הוא יכול למצוא אותנו דרך הפלאפון אם הוא רוצה, לא כדאי לקחת סיכון"

"אז לפחות לגיאורג וגוסטאב"

"אין מצב, אתה יודע שהם שקרנים גרועים!"

"אז מה נעשה? כולם ידאגו לנו"

"אין מה לעשות, שבועיים נצטרך להתמודד בלעדיהם"

"ביל זה מטורף!"

"נו טום! שכל העולם ילך לעזאזל, בו נהיה ביחד, בחופש. נתנתק מהכול לשבועיים"

"אוף איתך" טום אמר אבל ישתכנע.

 

לאחר כמה שעות, הספקנו להכיר כולם אחד את השני, החלטתי לצאת לסיבוב קצר בחוץ. נמאס לי קצת מחוסר הפרטיות שיש בביתן, אך אני יצטרך להתרגל. בעוד שאני מטיילת שמעתי שמישהו קורה לי מאחורי, הסתובבתי וראיתי את ביל. פרפרים היו לי בבטן אך הסתרתי אותם.

"היי" אמר, טיפה מתנשף בגלל שרץ אלי.

"היי" עניתי בחיוך, המשכנו לטייל ולדבר.

"תגידי תאמת, את בסדר עם זה שאני וטום נמצאים יחד איתך באותו חדר?"

"כן, זה לא כל כך מפריעה, להפך האמת, אתם ממש מצחיקים, וזה כיף"

"אה, תודה"

"למה, מה איתך?"

"זה.. מבלבל"

"מבלבל?"

"לא חשוב" ראיתי שהוא רצה להגיד משהו אבל נעצר. לא רציתי לדחוף את האף שלי.

"יש לי רעיון!" ביל אמר בחיוך. הוא טפס לי את היד ולקח אותי לכיוון של הבית. נכנסנו פנימה, ראינו את טום ישן על הספה, והיידן אוכלת קורנפלקס עם חלב מול הטלוויזיה.

"לכי תשימי בגד ים" ביל אמר, לא שאלתי שאלות מיותרות ועשיתי כדבריו. לאחר כמה דקות הלכתי לסלון וביל חיכה לי שם.

"לאיפה אתם הולכים?" היידן שאלה אך  לא הזיזה את עיניה מהטלוויזיה.

"אין לי מושג" עניתי. אני וביל יצאנו מהביתן, לא ידעתי לאיפה הולכים. לבסוף הגענו לברכה.

"אנחנו לא נכנסים, נכון?" אמרתי,

"אנחנו כן" אמר בחיוך והסתכל לצדדים, לראות שאין אף אחד.

"בואי" אמר וטפס לי את היד. הוא עזר לי לעבור את הגדר של הברכה, ונכנסנו למים, שהיו די נעימים.

"ביל אם מישהו רואה אותנו, זה יגמר ברע"

"אל תדאגי" אמר בחיוך, והתחיל לשחות בברכה. היה כיף, עשינו מלחמת מים עד שלפתע,

"אני אומר לך ששמעתי משהו!" שמענו מישהו מרחוק אומר,

"בואי" ביל אמר לי בשקט ומשך אותי לדופן הברכה,

"יש פה מישהו" שמענו איש די קרוב אלינו,

"אין פה אף אחד!" קול שני אמר. הצעדים החלו להיות קרובים יותר ויותר.

נכתב על ידי , 13/9/2010 22:14  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 2


אוקיי, אני מצטערת על זה שלוקחלי זמן לעלות פרק... כרגע עליתי ל-י' ואין לי כל כך זמן... יש לי על המחשב עד פרק 4 אני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך את הסיפור... אבל בנתיים הנה פרק 2-

פרק 2-

"מה זאת אומרת מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה!" אמרתי בשוק, מה ביל קאוליץ עושה במיטה שלי!

"אני... אתמול.. באתי וביקשתי בקבלה חדר פנוי, ונתנו לי את החדר הזה"

"ידעתי שהפקידה לא הקלידה אותנו במחשב"

"מה?"

"לא חשוב, בוא נלך לסדר את זה בקבלה". הלכנו לביתן הראשי של הקבלה.

"שלום, אה. אתם הזוג מהירח דבש? הפינוקים יגיעו כבר לביתן שלכם" אמרה הפקידה בנחמדות, אני נעשיתי אדומה מאט ברגע הזה,

"לא, זה לא אנחנו" ביל אמר גם טיפה בביישנות,

"אה, אוי סליחה, אתם פשוט נראיתם לי זוג" אמרה הפקידה שוב בנחמדות, אני וביל החלפנו מבטים שנייה, שנינו היינו מאט נבוכים מהסיטואציה.

"אז אני יוכל לעזור לכם"

"תראי, נפלה טעות, בלי כוונה שלחתם אותי לביתן שיש בו כבר מתאכסנים"

"אויש, אממ... רק שניה" אמרה הפקידה והלכה לחדר אחר, כנראה להנהלה. פתאום הגיע איתה מנהל שמנמוך לא בעל שיער רב,

"אממ.. רבותי, קרתה לנו טעות רצינית. אך אין ברשותנו עוד ביתנים פנויים" אני וביל העברנו שוב מבט,

"לא שניה, תקשיבו אני לא יכול לחזור הביתה, והבית מלון הכי קרוב או כפר נופש זה עשרות קילומטרים מכאן"

" אנחנו מצטערים, אך רק בעוד חודש יהיה ביתן פנוי"

"חודש?!" אני וביל אמרנו יחד, לי לא הפריע לחלוק חדר עם ביל, בכלל לא! אבל לו יש חברה, ממה שהבנתי בעיתון.

"אנחנו נישלח לכם מתנות התנצלות לחדר, אך זה כל מה שנוכל לעשות ברגע זה" המנהל אמר, והשאיר אותי ואת ביל לבד כדי שנסדר את העניינים.

"טוב תקשיבי, אני לא הולך לחזור הביתה, בשום פנים ואופן!"

"טוב, אז שמעת מה המנהל אמר, נצטרך לחלוק אותו חדר"

"כנראה" אמר, "איך קוראים לך דרך אגב?"

"יסמין, ולך?"   הוא עשה פרצוף מופתע, העדפתי לא לספר לו שאני מעריצה. כן זה מה שחסר לו, לחלוק חדר עם מעריצה מטורפת!

"ביל, ביל קאוליץ"

"נעים מאוד" אמרתי ולחצתי לו יד,

"כן" אמר עדיין במבט חושד, ואני רק חייכתי. התחלנו לטייל באזור,

"תגיד, אמרת קודם שאין מצב שאתה חוזר הביתה, אני לא רוצה להיות חטטנית.."

"זה סתם" קטע את דברי, "את לא מכירה את טוקיו הוטל, נכון?" שאל,

"לא" שיקרתי, לא רציתי שהוא ידע שאני מכירה אותו,

"טוב טוקיו הוטל זאת להקה שאני חבר בה, להקה שמפורסמת בכל העולם, אני הזמר"

"באמת?! איזה מגניב"

"כן, רק שלא תמיד זה מגניב"

"אה, בגלל זה אתה לא רוצה לחזור הביתה"

"כן גיליתי שחברה שלי בוגדת בי, ומהתחלה היא הייתה איתי רק בשביל הפירסום".

"אויש אני מצטערת, לא הייתי צריכה לחטט בעניינים שלא שלי"

"לא זה בסדר" אמר.

חזרנו לביתן, לספר להיידן את החדשות.

"מה?!" היידן הגיבה בשוק לסיפור שקרה.

"אני כבר חוזר" ביל אמר והלך שניה מהחדר.

"איזה קטע שאנחנו חולקות חדר יחד עם ביל! זה שאת כל כך מעריצה!"

"ששש...!!" השתקתי אותה,

"מה?"

"הוא לא יודע שאני מעריצה, כאילו עשיתי את עצמי כאילו אני לא מכירה אותו"

"למה??"

"לא יודעת, חשבתי שהוא התעצבן אם הוא ידע שהוא חולק חדר יחד עם מעריצה"

"לא, כי לחלוק חדר עם שקרנית זה כיף גדול"

"טוב עשיתי טעות". ובדיוק ביל הגיעה,

"טוב אז חשבתן איך לחלק את החדרים?"

"אני והיידן נישן יחד במיטה הזוגית שבחדר שלי, ואתה תישן בחדר לבד"

"אוקיי" אמר מרוצה.

"טוב יש לנו מזל שאנחנו צריכות לחלוק רק עם בן אדם אחד חדר" היידן אמרה בחיוך,

"חח.. כן" הסכמתי עם דבריה. ופתאום דפיקת דלת נשמעה. כולנו העברנו מבטים אחד בשני, אף אחד לא ידע מי מאחורי הדלת, ניגשתי לפתוח את הדלת, ולא האמנתי לראות מי נמצא מולי!
"שלום אני מחפש את ביל, הוא פה במקרה?"

"כן, רק מי אתה?" שאלתי, למרות שידעתי, איך אפשר שלא,

"אני טום, אח שלו" אמר בחיוך.

נכתב על ידי , 4/9/2010 14:46  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,708
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstory life אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על story life ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)