אל תפחדי, אני פה.

_________________________________________

טוב אז אחרי שבוע ומשהו (סוריי ) העלתי פרק חדש מקווה שתאהבו =]

קריאה נעימהה

_________________________________________-

פרק 7 =)

הילה הייתה בדרך חזרה לחדרה אחרי שהשיעורים הסתיימו, "הילה " הילה שמעה קול שקורא והסתובבה , "מה את חירשת ? אני קוראת לך כבר 5 דקות  " אמרה כולה מתנשפת עם חיוך, "אממ עדי מצטערת לא שמעתי " אמרה בקול מתנצל, "חחח נסלח לך " אמרה וחייכה. "את הולכת לחדר? " שאלה את הילה בזמן שזמזמה איזשהו שיר, "אממ כן, קצת עייפה " ענתה לה בחיוך , "אוו סוף סוף רואים את החיוך שלך " אמרה וקרצה להילה.

"אוחח מיטה " אמרה בזמן שהן הגיעו לחדר ועדי ישר התנפלה על המיטה, "איזה יום ארוך " אמרה כולה עייפה, "אם לשלוש שעות האלה את קוראת יום ארוך אני לא יודעת מה זה יום קצר" אמרה הילה עם חיוך, "אני רואה שהדיכי קצת ירד " אמרה , קמה מהמיטה והתחילה להתקדם אל עבר המיטה של הילה שהיא ישבה עליה, "אממ כן " אמרה וצחקה קצת, "אז אם את במצב רוח כל כך טוב אולי תספרי לי מה איתך ועם דן ? " אמרה בסקרנות בהיותה שוכבת על המיטה של הילה ומסתכלת עליה , "אממ כלום סתם ידידים " אמרה, "מה את שותקת ? " שאלה הילה אחרי שעדי לא דיברה 5 דקות ורק הסתכלה עליה, "כלום " אמרה בשקט, "נוו.. " אמרה הילה מנסה להוציא ממנה תשובה, "סתם אני חושבת שמאז שבאת כל השווים סביבך ומעניין אותי למה " אמרה והסתכלה עליה בסקרנות, "אל תשאלי אותי " אמרה בחיוך, "אני דיי עייפה ובאלי לישון, אז איכפת לך ? " שאלה הילה בעודה מסתכלת על עדי, "אממ כן בטח אין בעיה" אמרה עדי ונשארה לשבת שמה, לא זה ממקומה, "עכשיו ?" שאלה הילה כשניסתה לרמוז לעדי שתקום מהמיטה, "אהה כן בטח סורי " אמרה כשקמה, "אני אצא קצת , אה דרך אגב כולנו קבענו בקפיטריה -6 בא לך לבוא ?" שאלה את הילה בעודה עומדת ליד הדלת כשהדלת כבר פתוחה ומחכה לתשובה ,והילה רק חשבה אם לספר לעדי  בקשר לזה שהיא יוצאת היום עם דן או לא, "אממ אני לא יכולה, אני קצת עסוקה היום " ענתה בתקווה שהיא לא תשאל מה היא תעשה, "ומה את עושה היום? " שאלה למרות שהילה רצתה את ההפך, "אממ סתם אני יוצאת עם מישהו " אמרה, "בבקשה אל תשאלי בבקשה" חשבה לעצמה, "פשש יפה, רק באת וכבר הציעו לך לצאת, אז מי הוא ?" שאלה אותה בעודה סוגרת את הדלת ומתקרבת אל הילה , לספר או לספר או לא, רצו מחשבות בראש של הילה, "אמ דן " אמרה בחשש, "דןןןןן ?! " צעקה בחוזקה לא מאמינה, "יוו איזה כיף לך, איזה מזל יש לך אני לא מאמינה, שיהיה בהצלחה " אמרה וקרצה להילה, "אממ טוב אבל זה סתם יציאה בין ידידים לא יותר, " אמרה מנסה להצדיק את עצמה לפני שיהרגו אותה, "בטח בטח, שיהיה בהצלחה בדייט " אמרה קרצה לי וסגרה את הדלת מחוריה, "זה לא דייט !! "צעקה כשהדלת סגורה ועדי מאחוריה.

הילה נשכבה על המיטה וחשבה על שהוא כזה מוזר במיוחד שביום הראשון כשהיא כירה אותו, "אולי הוא מכיר אותי ? " שחבה לעצמה, וגם על תומר שהוא כזה נחמד אליה, "אני לא יודעת למה אבל הוא נראה כזה בודד"  אמרה ועצמה, "וכשהוא הסתכל עלי באותו יום בבית שלי העיניים שלו השתנו הן היו חמות יותר " המשיכה להגיד בשקט, ועל רון שהיה חמדו בהתחלה ובסוף הוא סתם נידחף, "אבל איפה הוא גילה ? " חשבה לעצמה, כל כך הרבה דברים נראו לה מוזרים, לא רגילים ומכל כך הרבה דברים היא פחדה לגלות שהם אמיתיים. היא החליטה להניח לזה אחרי שראתה כבר עשרה ל-6 . היא קמה מהמיטה, הסתכלה על השידה מוזר, "מה ? " שאלה לא מבינה, היא קלטה יש שמה פלפון שחור ורוד , "איפה הפלאפון שלי ? "שאלה והתחילה לחפש אותו, אחרי 10 דקות היא לא מצאה והלכה לעבר השידה שלה וראתה שיש שמה פתק,

"הילה מסוכן לך להישאר עם אותו פלאפון, יכולים למצוא אותך בגללו, יש לך פלאפון חדש עם ל המספרים שאת צריכה. תומר "

הילה הסתכלה על הפלאפון ונכנסה לספר טלפונים, וראתה, "אייל, דן, עומר, רוני ותומר" אמרה בקול, "מי שחשבתי שיהיה כאן" המשיכה להגיד, "רגע " אמרה כשהבינה שמשהו לא בסדר, היא חזרה להסתכל בשמות עוד פעם וראתה את דן, היא הייתה בשוק, "מה דן קשור לתומר ? " שאלה לא מבינה, היא לא יכלה להוציא את זה מהראש, "מה המספר שלו עושה כאן ? שאלה את עצמה שוב פעם בזמן שהיא מסתכלת בשעון וראתה שכבר 6 ורבע, היא קמה מהר מהמיטה לקחה גינס וחולצה ונכנסה למקלחת, לא שמנה מה היא עשתה זה לא יצא לה מהראש, "אני אשאל אותו כשאני אראה אותו " אמרה לעצמה כשיצאה מהמקלחת, התלבשה והתאפרה בקטנה וחיכתה לדן שיבוא.

אחרי 10 דקות הייתה דפיקה בדלת, "תיכנס " צעקה הילה מהאמבטיה, הוא פתח את הדלת ונכנס לאט לאט אל החדר, הוא התקדם אל עבר השולחן שלה והסתכל על התמונות שמונחות לה על השולחן, היא יצאה מחדר המקלחת "דן סליחה שהת.. " עצרה בשנייה והסתכלה קדימה, "מה אתה עושה כאן ? " שאלה כשראתה את רון עומד ליד השולחן שלה ומסתכל לה על התמונות, "אממ רק רציתי.. "התחיל להגיד כשהילה עצרה אותו, "מה רון ? אין לי את כל היום " אמרה והסתכלה עליו, "רק רציתי להגיד שאני מצטער שחיטטתי בחיים שלך ושאם תצטרכי עזרה תמיד תוכלי לבוא אלי " אמר במהירות, התקדם אל הדלת אמר ביי מהיר ויצא מהר בעודו טורק את הדלת. "אוקייי מוזר " אמרה לעצמה וחייכה חיוך קטן.

הוא עמד מאחורי הדלת, הרים את ידו ודפק בדלת, "תיכנס" אמרה בעודה יושבת על המיטה, "היי " אמר בחיוך כשראה אותה, "היי מה קורה ? " שאלה גם היא בחיוך, "הכול טוב", "אממ חכה שנייה, אני כבר באה" אמרה הילה והתקדמה אל חדר המקלחת, "טוב " אמר בזמן שהסתכל עליה הולכת לשמה, וכהוא כבר לא יכל לראות אותה הוא התיישב על המיטה וחיכה לה, בציפייה להכיר אותה, אחרי כמה דות בצעדים קטנים הילה עצאה מהחדר והתקדמה לדן, "אתה יודע.. " אמרה והתקדמה אליו כשהיא הייתה ממש קרובה אליו והתחילה לבחון אותו, "עכשיו כשאני חשובת על זה אתה ממש דומה לי " אמרה בחיוך, "כן גם אני שמתי לב לזה היום " אמר גם הוא בחיוך, "אז לאיפה נלך ?"  שאלה והתיישבה לידו, "בא לך סתם לטייל?" שאל והסתכל על העיניים שלה, "בכיף "  הילה שחכה לגמרי מה היא רצתה לשאול, "אני אשאל אותו כבר בחוץ" חשבה לעצמה עם פרצוף רציני וסגור, דן הסתכל עליה ושם לב לשינוי.

"אז מה איך הבית ספר ?" שאל בזמן שהם התיישבו על הספסל, "אממ בסדר רגיל " אמרה הילה בזמן שהעלתה את רגליה על הפסל והקיפה אותם עם ידיה, "איך את, זאת אומרת ,הכול בסדר ? את לא נראת טוב" שאל בדאגה והסתכל על הילה הסגורה בתוך עצמה, "לא אני בסדר באמת " אמרה עם חיוך קטן שירד אחי שניה, "אממ דן " אמרה הילה כאשר ההתלבטות עדיין בראשה, "כן מה ? שאל בחיוך.

הילה הורידה את רגליה ,סובבה את עצמה לכיוונו והסתכלה לו בעיניו, "דן איך אתה קשור לתומר? " שאלה וניסתה לקרוא את מה שהוא חושב. "אממ מה? " שאלה, "מה?  מאיפה השאלה הזאתי? איך היא הגיעה לזה?מה לענות לו? ... "ועוד הרבה שאלות חשב לעצמו, ולא ידע מה להגיד לה, "מאיך אתה קשור לדן ?" חזרה על שאלתה והבינה שמשהו מוזר, "תומר הוא חבר טוב שלי מאז שהיינו קטנים " אמרה מקווה שהתשובה הזאת תספיק לה, "אז אתה ידעת מלכתחילה מה קרה בבית שלי, נכון ? " שאלה מחכה לתשובה לפני שהוא אמר משהו היא הבינה כבר רק מלהסתכל על עיניו שחיפשו מקום אחר להסתכל עליו,"א.. " ניסה להגיד, "זה בסדר הבנתי "אמרה והפנתה את מבטה לשמיים ולכוכבים שנצצו, "תקשיבי.. " , "זה בסדר אתה לא צריך להגיד כלום, הבנתי את מה שרציתי לדעת, חוץ מזה אני לא רוצה לדעת עדיין על המ שתקף אותי או מה שאתם "אמרה והמשיכה להסתכל על הכוכבים הרחוקים.

"מסתבר שאת עדיין מצליחה לקרוא אותי למרות כל הנשים " חשב לעצמו, "נראלי אני אלך לחדר, אני עייפה " אמרה, קמה והתחילה ללכת.

אחרי כמה רגעים דן חזר לעצמו, "זה שאני חבר של תומר או יודע הכול לא משנה כלום, רציתי שאת תספרי לי, רציתי שתסמכי עלי " צעק כדי שהיא תשמע אותו, הילה נעצרה ,ואמרה "אני יודעת, אני סומכת עלייך "  הסתובבה וחייכה אליו, "אני פשוט צריכה לחשוב קצת לבדי" אמרה והתקדמה אל דן, היא הביאה לו חיבוק, נשיקה בלחי ואמרה, "לילה טוב " בחיוך והתחילה להתקדם אל הבניין שבו החדר שלה.

"הוא שיקר לי מההתחלה, הסתיר ממני את האמת, ואני עדיין סומכת עליו ?! למה אני אל כועת עליו ?! למה אני לא יכולה לכעוס עליו ?! " חשבה לעצמה בעודה הולכת לחדרה.

כשפיתאום היא שמעה רעשים מהשיחים שהיו כמה מטרים ממנה, "מי שם ? " שאלה הילה בזמן שהתחילה להתרחק משמה, "זה עוד פעם היצורים האלה?" שאלה את עצמה ציפתה לתשובה שלילית, היא קיוותה שזה סתם חתול שמשותת בשיחים.

הרעש התחיל להישמע כמו צעדים שמתקרבים לאט לאט, "לא.. לא בבקשה " לחשה כשהדמעות כבר ירדו , והתחילה להתרחק בצעדים גדולים כאשר מבטה תקוע מאיפה שהרעש מגיעה. "תתרחק ממני " צעקה בקול מלא בכי ופחד, היא רצתה לברוח  אבל הרגליים שלה לא זזו, לפתע הצעדים  והרעש נפסקו ודממה מותחת התרחשה, הדמעות עדיין ירדו והפחד גבר, הילה לא הורידה את המבט מהשיח,וראתה שבקפיצה אחת חתול יצא מהשיח, היא כל כך שמחה וחייכה.

 "התגעגעת ? " שאל קול מפחיד מאחוריה,  הילה הייתה משותקת, הכל חזר אליה מחדש הפחד, הדם "אל תדאי הכל יהיה בסדר" אמר עם חיוך שטני עם קול שגרם לפחד שלה להתגבר, "בבקשה.. ל..לא תע..זבו א..אותי כבר "אמרה כשבקולה אפשר לשמוע את הבכי המר והדמעות שלא הפסיקו לרדת, היא כל כך פחדה, היא הרגישה את הנשימות ובשנייה אחת כל הגוף שלה רעד בלי לעצור, היא רצתה לצעוק אך שום צליל לא יצא לה מהפה, היא רצתה לברוח אבל רגליה לא זזו,היא הרגישה שגופה לא מקשיב לה אלא לפחד שלה ממנו, היא הרגישה את הנשימות שלו על הצוואר שלה, "תזוזו תזוזו " רצתה לצוק על רגליה אבל שום קול לא יצא.

"אהההההההה " צעקה בחוזקה כשהיא הרגישה משהו חודר לה לתוך את הצוואר, הוא החזיק בה חזק בעוד ניביו נמצאות בתוך צווארה והוא מוצץ את דמה בכוח לא מרחם מגופה, היא הרגישה חלשה שהיא נשברת.

"תתרחק ממנה  "נשמע קול מוכר, הילה הסתכלה על שני אנשים עומדים שמה ורצים לכיוונם. נשמע ירייה והילה נפלה על הריצפה.

היא הסתכלה על האיש ששכב שמה בלי לזוז ובשנייה אחת התאדה , היא לא הבינה הרבה דבים אבל בינתיים העדיפה גם לא לדעת, ואז הפנתה את מבטה אל עבר שני האנשים שרצים לעברה, כשהם  התקרבו היא הצליחה לזהות מי הם, "דן, תומר " אמרה בשקט ושמחה שזה הם, "את בסדר ? " שאל דן כשהיה כבר ליד, "אני כל כך מצטער שבאנו רק עכשיו" הוסיף והסתכל על פניה החיוורות, הילה רק הסתכלה עליהם על פניהם המודאגות שהביעו הצטערות ואשמה ומצד שני שמחה שהיא בסדר ושהם הספיקו להגיעה בזמן, "נמעס לי מזה?  מה הם רוצים ממני ?" אמרה בבכי כשהדמעות ירדו יותר מהר, הילה הרגישה מוגנת יותר היא לא פחדה כמו קודם אבל הפחד עדיין נשאר, הילה לקחה את ידה ובעדינות שמה אותה במקום שבו הוא נשך אותה, היא הריגהש משהו חם נוגע בידה היא ידעה שזה הדם שהמשיך  לרדת, "את בסדר? את חיוורת " אמר תומר בדאגה הוא התיישב מולה ובעדינות ליטף לה את הלחי, "הילה אני כל כך מצטער הייתי צריך לבוא יותר מהר" היא ראתה בעיניו כשהוא כועס על עצמו, הילה הרימה את ידה השנייה ושמה גם היא אותו על הלחי שלו, הם היו קרובים, "זה בסדר, אני בסדר, כולה.. " היא לא סיימה לאת המשפט וידה נפלה ומלחי שלו, היא לא הצליחה להוציא מילה, היאא נהייתה ממש חיוורת, שפתיה כבר איבדו את צבען וצבע פניה נהיו כמעו לבנות, היא הרגישה כזאת חלשה כמו שאף פעם לא הרגישה, "מה קורה לי " אמרה בשקט, "הכל בסדר ,את תהיה בסדר " אמר תומר, הוא הרים אותה על ידיו והתחיל להתקדם אל עבר הבניין, "את תהיה בסדר" הוסיף תומר והסתכל עליה הילה נהייתה שלווה יותר, היא לא פחדה היא חשה ביטחון, כל פעם שתומר לידה היא לא פחדה, היא סמכה עליו היא הרגישה מוגנת, עינייה נסגרו לאט לאט, "אני אהיה בסדר, תומר איתי " אמרה לעצמה ועינייה נסגרו לגמרי.

תומר הסתכל עליה וראה שהיא נאבקה לא לסגור את עינייה והפסידה כשעינייה נסגרו והיא נרדמה, הוא הביט על פניה החיוורות שנראו שלוות הרבה יותר והוא שמח וחייך. דן הסתכל על צווארה וראה את המקום בו הניבים שלו חדרו הדם כבר הפסיק לרדת אבל היא עדיין איבדה הרבה דם חשב לעצמו, "נאי לא אתן לזה לקרו עוד פעם, זה לא יקרה יותר " אמר דן, "שנינו לא ניתן לזה לקרות עוד פעם " תיקן אותו תומר, "אל תדאג היא תהיה בסדר" אמר תומר בניסיון להרגיע אותו.

"טוב אני הולך, תדאג לה " אמר והתחיל ללכת , "ר.. " ניסה לעצוב אותו אבל כשהסתובב הוא כבר לא היה שמה.

"אני נשבע לך אף אחד לא יתקרב אלייך, אף אחד לא יפגע בך, זה לא יקרה עוד הפעם " אמר בהחלטיות, הוא האשים את עצמו שזה קרה ,הוא כעס על עצמו שהשאיר אותה לבד, הוא לא הפסיק לחשו על הילה ועל הפנים המפוחדוץ שלה כשהם באו, השנים של לא יצאו לו מהראש, "כוסעמק.." צעק ובעט באבן שהייתה קרובה לרגלו והתחיל ללכת במהירות אל שער הבצפר, הוא הסתכל לשני הצדדים ונעלם.

________________________________________________________________