קודם כל אתה.

שאהבתי ולא הבנתי את זה, אלא רק מאוחר מדי.

עכשיו אתה זבל, כלום.

ובכל זאת לא יוצא לי מהראש. אתה תמיד שם, ותמיד תהייה שם- הרי נשיקה ראשונה יש רק אחת.

אז הלוואי שתצא לי מהראש ומהלב כבר, למרות שהוא לא שלך-

השם שלך חרוט עליו יותר מדי זמן.

ואת-

שאהבתי אותך כ"כ, כ"כ הרבה זמן-

בשביל להבין, סופסוף ששיחקת בי כל הזמן הזה. עכשו אני שונאת, עכשיו אני כועסת

א שמחה

אני יודעת שאת שמחה-

נפטרת מהמטרד

מזו שתעשה בשבילך הכל

ורק כי לא יכלת להבין את זה

החלטת להעביר אותי גיהנום

ואת

שהיינו חברות כ"כ טובות

הכרנו, וישר היה חיבור נפלא

ופתאום

הוצאת אותי מהחיים שלך

ואני כמו איזה כלבלב אומלל כל הזמן ניסיתי לדבר

חה, חשבתי שזה כי אין לך זמן עם כל הדברים שאת עושה

אבל לא

אנחנו שהדרכנו יחד

דיברנו על הכל

מילאנו שעות של שיחה פעם

עכשיו כלום

היינו עם אותם פאקינג אנשים ביום העצמאות- באת עד לפה!!!!

ולא החלפנו מילה, למרות שהיית שניה מימיני במעגל שישבנו שם על הדשא

ואני רק רציתי לצרוח עליך

מה עשיתי לך בכלל

ועכשיו, האירוניה תופסת מקום כהרגל-

החברה הטובה שלך היא זו שאני הדרכתי.

אם הייתי בקשר איתה

הייתי אומרת לה להזהר

אבל אני לא

ובעצם

שתיחנק יחד איתך.

כמה עצבים, יואו.

מקלדת