כבר מזה הרבה זמן לא יצא לי לכתוב לך. אין לי מושג איך את מסתדרת שם לבדך, אבל אני סומכת עלייך שאת שורדת כמו שצריך - כמו שלימדנו אותך.
אם רק היית יודעת כמה השתנה מאז שהיית פה...
הרגעים שבהם העיניים שלך היו חסרות לנו, הרגעים ההם שקולך לא נשמע בדממה הצורמת. הרגעים שבהם הרגשתי שאני נאבדת בתוך עצמי, מתחילה להכניס את עצמי שוב לבור הייאוש שלי, ונזכרת ב... הכל.
את זוכרת מה אמרתי לך ברגע שידעתי שאת קיימת?
'הנס הכי מופלא שיקרה לי אי-פעם'.
זה היה מובן מאליו שלא סתם נוצרת, ולחייך הייתה מטרה נעלה. מלאך של אלוהים שהתגלם בתוכי, במילים אחרות. אין לי מילים לתאר את האושר העילאי שהרגשתי כששמעתי אותך - אם רק היית יודעת כמה שאני מתגעגעת. בכל תזוזה שלי בלילה ובבוקר, ידעתי שאת קיימת. איפשהו שם, את חלק ממני, את עצם ודם ודי.אנ.איי מאיתנו. את... אנחנו.
חודש אחד, בסך הכל, וידעתי שאת הכי מיוחדת שיש. את היית אמורה להיות, את... אמורה להיות. ככה, אפילו אין לי מושג מה הוא צבע עינייך באמת - אולי קיבלת עיניי דבש זהובות, או עיניים ירוקות עם נגיעות של תכלת מסביב לאישון? או בעצם, אולי הלכת נגד כל חוקי הגנטיקה, וקיבלת עיניים תכולות מקסימות. מהו צבע עורך? האם הוא חיוור כמו שלג, או זהוב כמו חוט נחושת?
ובעצם, אולי בכלל שמך הוא לא אודרי. אולי את ליליאן או דלפינה, כמו שתמיד רציתי שתיקראי.
עכשיו אני מניחה שאת מאושרת. איפשהו שם, היכן שלא תהיי, את בטח שמחה ושלווה - על כל פנים, עדיף על החיים שהיינו נותנים לך כאן. בסך הכל צעירים, בסך הכל ילדים בעצמנו. ואת, יקירה שלי... נוחי על משכבך בשלום.
מי יתן ואזכה לראותך באחד מן הימים...
28/3-27/4
אממ אז חודש לא עידכנתי ><
לא יודעת, אבל לא היה לי חשק לעדכן... גם עכשיו, אין לי בדיוק הכי מוטיבציה לכתוב פה חחח
היום יום הולדת לו. אממ, בן 16 וזה... מקווה שהוא נהנה,
תודה לו באמת שהוא שרף לי את היום הולדת, והוא חוגג.