יש לי סיבות אישיות להיות אחת שכזאת

שגם כשנדמה לי שהסוף הגיע,

אני מגלה שלא.

זה היה רק נדמה לי.

את איך שבזמן הקנדי קראש..

נופלים לי אסימונים.

הודיתי כאן בכתב לראשונה,

שאני מאוהבת בך.

זה בעקבות שיחה שהייתה לי עם ידיד אתמול.

חדש-ישן. 

קוראים לו עמית.

היו לנו שתיים-שלוש שיחות אינטנסיביות בימים האחרונים.

אתמול, סיפרתי לו עליך.

הוא אמר שזה נראה שאני מאוהבת,

ושאולי צריך להודות בכך.

אז הודיתי בכך, כאן..

אבל אולי הייתי צריכה "להגיד את זה בקול",

כדי להבין שאני עדיין לא שם.

אני מרגישה משהו חזק,

גם אליך..

וגם לאיך שהרגשתי איתך בכל הפגישות.

אבל האחרונה הייתה שונה,

כי שנינו כבר ידענו..

שהיא לא הייתה דייט.

היא עדיין הייתה מאוד כיפית,

אבל היא הרגישה לי אחרת.

אני יכולה להתאהב במישהו,

הרבה בגלל איך שהוא גורם לי להרגיש לידו.

אני עדיין מחזיקה בדיעה שאני נורא רוצה למצוא מישהו כמוך,

או להמשיך להיפגש איתך.. ולראות איך כן זה הולך לכיוון רציני.

אבל כרגע,

אני לא מאוהבת.

ואני שמחה להגיע למסקנה הזו.

בשעות האחרונות,

אני מרגישה קצת חולה.

כואב לי הראש,

והאמת שגם הגרון.

אבל הגרון, זה כבר כמה ימים..

ונראה לי שזה בגלל שפשוט יצא לי לשיר הרבה מעבר לכמות הרגילה של הזמן האחרון.

זה לא כאב של מחלה,

זה סוג אחר ובמקום אחר בגרון.

אני מתחילה לעבוד מחר,

וצריכה להיות שם ב 10:45.

אבל לא בא לי ללכת לישון עדיין.

נראה לי שאפעיל את פרק 31 של מחוברים פלוס,

אחרי שאשחק קצת בקנדי קראש.