מיומנו של יצור בסכנת הכחדה

כבר לילה, וכולם ישנים
כולם, חוץ הילד והכוכבים.
יושב הילד וכותב,
יושב וחושב
על מה כותב הילד, על מה הוא חושב?
על דרקונים ונסיכות מהאגדות?
על אבירים וסוסים במלחמות?

כבר לפנות בוקר,
עוד מעט כולם קמים
ציפורים זריזות כבר מצייצות,
והכוכבים מזמן נעלמו להם.
שוכב הנער וכותב,
הוא כבר לא ילד, אך עדיין טוב לב
על מה כותב הנער? על מה הוא חושב?
על אהבות ואכזבות?
על מבטן של שאר הנערות?
או שאולי עדיין על אבירים במלחמות?

עבר היום,
ועוד מעט שקיעה.
הכוכבים חוזרים לנער שהתבגר,
ונעלמים להם כך ממקום אחר
יושב הנער שהתבגר ומקשיב,
לפעמים גם משיב
למי הוא מקשיב? ולמי הוא משיב?
אולי לנערה האהובה, אהבתו היחידה?
אולי לחבר ממקום אחר, מקום במלחמות?
שב הנער שהתבגר למיטתו,
שב לחלומות.

 

10/10/09