מיומנו של יצור בסכנת הכחדה

היי.. לאחרונה דיי הזנחתי את הבלוג, התכנון היה לסגור אותו לגמריי. התגברתי על זה

לפני שבועיים נכנס אלינו המחנך של י"ב, והתחיל להסביר על כל הקטע של המחויבות אישית ואיזה אפשרויות יש לנו

האמת, שבהתחלה "ידעתי" מה אני אעשה- הדרכה בתנועת נוער, מד"א, גמ"ח מזון, ובכתה י"א להשתלב במשמר אזרחי (בכתה י' מעבירים זקנות בלילה במעבר חצייה.. סלחו לי שאני מזלזל בזה  )

היום כשהוא בא שוב לסגור את הנושא ולרשום מי הולך לאיפה, לא היה לי מושג במה לבחור ><

מד"א אני בטוח אעשה, זה הדבר שהכי חשוב לי. אני מרגיש חסר אונים רק מהמחשבה שאני לא אהיה מסוגל לעזור לאנשים שסובבים אותי במצבים כאלה.

להדרכה בתנועת נוער לא לקחו אותי, אז זאת לא אופצייה, למרות שיש לי בתור אלטרנטיבה להיות פעיל בתור מש"צ (מוביל של"ח צעיר. בולשיט  )

גמ"ח זה פשוט עושה טוב על הלב. זה תכלס לראות ילדים קטנים פותחים לך את הדלת בחיוך ענק וצועקים לאמא שלהם "אמא, האנשים שוב הביאו ממתקים/אוכל!".

על הקטע של המשמר אזרחי חשבתי כשניסיתי למצוא דרך להעיף את כל הערסים שהורסים לנו את הרחובות, מבלי ללכת מכות עם כל אלה שהיית איתם בגן. ("מהקורה אחי?! גדלת, איזה גוף". וואלה. )

היום שמעתי (יותר נכון התייחסתי לזה ברצינות) על עוד אופציות, כמו עזרה לעיוורים, חונכות או להתנדב בבית אבות

עזרה לעיוורים? אני כולה אחד שמתלונן ברגע שהוא מוריד ת'עדשות שהוא בקושי רואה

חונכות.. יש לי תחת ללמוד, ועוד ללמד מישהו אחר?!  

הקטע עם הבית אבות נשמע לי ממש טוב. אמרו שיביאו לנו ת'זקנים הנחמדים האלה, שאפשר לשבת איתם קצת.. יש רק בעיה אחת קטנה. זה הבית אבות של סבתא רבא שלי, שלא ראיתי אותה שנה, למרות שעם כל האלצהיימר אני הנין היחיד שהיא מזהה. פשוט לא נעים לי להכנס לשם יותר.

בתכלס בסוף נשארתי עם מד"א, גמ"ח ואופציה למש"צים. נראה מה יהיה,

בתקווה לעדכן את הבלוג יותר.