"לרוץ עם הרוח"- סיפור בהמשכים

היי.

הזנחתי המון, פשוט לא היתה לי מוטיבציה. ירד לי החשק לגמרי.

אבל אחרי שכמה הגיבו לי שחבל, כי יש אנשים שכן רוצים לקרוא את הסיפור, גם אם זה לא ארוך ולא הכי טוב שיש, רק משהו, גמרתי את הפרק.

חוץ מזה, תגיבו. כי זה מה שמביא לי את המוטיבציה.

- - - - - - -

פיהקתי לקראת עוד בוקר של יום שישי.

הבוקר הזה היה שונה משאר הימים, שהיו אפורים וקרירים. בחוץ נשבה רוח חמימה, וקרני שמש זהובות ממש האירו את הרצפה שבחדר שלי מהחלון הפתוח. שמעתי גם ציוץ של ציפורים ומכוניות שנוסעות בשעה מוקדמת.

השעה היתה רק חמישה לשבע, אבל היה לי חשק מוזר לקום מהמיטה ולהתחיל את היום.

קמתי מהמיטה, ולבשתי את הבגדים ששמתי לי אתמול על הכיסא- טרנינג כחול וחולצת בית- ספר לבנה. נעלתי נעלי ספורט, הסתרקתי ואספתי את השיער שלי בגומייה.

אחרי זה הלכתי לאמבטיה, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. חזרתי לחדר, ובדקתי מה השעה- רק שבע וחמישה. מוזר קצת, זה שאני קמה בלי בעיות וכל זה.

ירדתי למטה, שם אמא חיפשה בהיסטריה כמה ניירות בתיק שלה.

"מאיוק, ראית איפשהו במקרה את הדף הזה, של ההסברים של המרצה שהיה ביום שלישי?..." היא שאלה בדאגה, והחלה לחפש בתא נוסף בתיק.

"לא," אמרתי, "לא ראיתי בכלל את אחד הדפים שלך."

"אוף, אני צריכה לצאת עוד שתי דקות!" היא אמרה בעצבנות. היא החלה לחפש בצורה קדחנית בסלון.

"מצאתי!" נשמע קולה כעבור כמה שניות. "או, יופי מאי, התלבשת... אני חייבת לזוז, יש לי היום הרצאה עוד עשרים דקות, אסור לי לאחר! אבל ישר אחרי זה אני חוזרת הביתה, ממש רק שעה, יום שישי היום..." היא איחלה לכולנו 'בוקר טוב' ויצאה מהבית במהירות.

"ילדים, אני גם יוצא עוד מעט," קרא אבא מחדר השינה שלו ושל אמא. "אתם צריכים טרמפ או שתסתדרו לבד?"

"אני מסתדרת," קראתי אליו בחזרה.

"אני צריכה טרמפ," אמרה קייטי.

"גם אני," אמר מייקל.

אחרי בערך עשר דקות אבא, קייטי ומייקל יצאו מהבית. רק אני נשארתי לבד, וניצלתי את הזמן כדי לאכול את הקורנפלקס שלי כמו שצריך, שלא אהיה רעבה בשעתיים הראשונות.

כשהגיע הזמן עליתי על האוטובוס, וכעבור כמה דקות כבר הגענו לבית- הספר.

בכניסה לשם חלפתי ליד מורן, שנראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו, אבל אני חלפתי על פניו מבלי להגיב.

מי צריך עוד השפלות מצידו? רק שלא יחטיף כאן לסאם עוד מכות, רק זה חסר לי.

"אממ, מה המצב ביניכם?" שאל סאם והציץ מעבר לכתפו, לאיפה שמורן עמד.

"כלום," משכתי בכתפיי. "אם הוא החטיף לך ככה מכות וחשב שאני הולכת להתנשק עם בנים אחרים מאחורי הגב שלו, אז לא צריך. אני לא רוצה חבר שלא סומך עליי."

הוא שתק, ואני התחלתי להרגיש קצת מוזר. סאם התנהג מוזר. בקשר אליי ואל מורן...

כשהוא חשב שאני ואלכס חברים הוא היה ממש מעוצבן. וגם עם מורן ככה.

אבל... אנחנו רק ידידים, לא?

*****

7:40, הבית של אלכס

אלכס עמד מול הארון שלו וחיטט בין ערימות הבגדים. הוא כבר היה לבוש בחולצת בית- ספר לבנה, אבל איזה מכנסיים הוא ילבש? מדהים איך הוא לא חשב על כמה שאין לו מכנסיים יפות עד עכשיו.

הג'ינסים הכי יפים שלו היו בכביסה, אז הוא לבש את הג'ינס האחר שלו. הוא לא ידע אם עמית אוהבת את הסגנון של הג'ינסים האלה.

אתמול הוא ליווה אותה הביתה. היא נראתה מעט מופתעת, אבל לא יותר.

הוא כמעט והתפתה לשאול את מאי מה עמית חושבת עליו, אבל תיאר לעצמו שהיא רק תצחק עליו.

חוץ מזה, רק לפני כמה ימים כריס זרקה אותו. כבר חברה חדשה? זה לא מתאים לו, לא מתאים לו בכלל.

הוא תיאר לעצמו שיצטרך להתקרב אל עמית, שתכיר אותו יותר. ככה אולי גם היא תחבב אותו.

הוא שמח שלפחות סאם יודע על זה. זה היה נחמד לשתף אותו ברגשות שלו כלפי עמית, רק שקיווה מאד שלא יספר את זה למאי, ולא לאף אחד אחר.

הוא הביט בעצמו במראה.

'אני חייב להסתפר,' הוא חשב לעצמו. 'התלתלים הילדותיים האלה. אני בטח נראה ממש מוזר איתם בבית- הספר. בטח בגלל זה עמית לא מתקרבת אליי.'

למרות שהם באמת נראו מעט ילדותיים, הוא די אהב את התספורת הזאת, ולא רצה לשנות את התספורת שלו כשהוא אפילו לא יודע אם עמית אוהבת את איך שהתלתלים שלו נראים או לא.

אבל הוא לא ידע איך להתקרב אל עמית.

להזמין אותה אליו הביתה רק שניהם יראה יותר מדי מוזר. אולי אם הוא יזמין נניח את מאי, סאם ועמית זה ייראה יותר כמו מפגש חברים מצומצם.

אבל על מה הם ידברו? מה הם יאכלו או ישתו? מה הוא ילבש?

ומה אם היא בכלל לא תסכים?

שוב הרעיון לשתף את מאי בסוג היה מפתה יותר מתמיד. היא תוכל לדבר עליו רק במקרה עם עמית, ולשאול אותה מה דעתו עליו.

בעצם, יש מכשול יותר גדול שהוא שכח בדרך- דניאל.

מה המצב בינו ובין עמית? את זה הוא לא ידע, ולא רצה לדחוף את האף. מאי צריכה לשאול את זה, שאלה בין שתי חברות.

"אלכס?" הוא שמע את הצעקה של אמו. "אתה מוכן כבר?"

"כן, בטח," הוא צעק בחזרה ומיהר לרדת למטה, שלא יאחר לאוטובוס.

*****

10:00, בית הספר, מאי

"מאי, אפשר לדבר איתך שנייה?" שמעתי קול מוכר, וראיתי מולי את אלכס. הוא נראה מעט מתוח.

"בטח," אמרתי. "סאם, ניפגש במדשאות?"

"בסדר," הוא ענה והמשיך ללכת. אלכס הסתכל מעט מסביב. היינו מחוץ למבנה, ומסביבנו היו די הרבה ילדים.

"הנה, בואי לכאן," הוא משך אותי ביד אל המגרש, לצד של הברזייה. כל הבנים שיחקו עכשיו, ואף אחד לא היה שם: כל הצופים היו בצד השני.

"מה קרה?" שאלתי. אלכס נראה ממש- ממש לחוץ, וזה לא התאים לו.

"או-קי, אני הולך לספר לך משהו, ואת לא מספרת אותו לאף אחד, בסדר?" הוא שאל בשקט.

"בסדר," עניתי בהשתוממות.

הוא שתק רגע, והסתכל על הרצפה.

"את יודעת מה עמית חושבת עליי?"

חשבתי רגע. למען האמת, עמית לא דיברה הרבה על אלכס.

"אממ, האמת שלא," הודיתי. "אתה רוצה שאני אשאל אותה?"

"לא בצורה ישירה," הוא מיהר לומר, "רק כזה במקרה כאילו... בקטנה ממש. מבינה?"

"בסדר," עניתי. "חוץ מזה הכל טוב?"

"כן," הוא אמר, ונראה היה שממש הוקל לו. "נתראה ביום ראשון. ביי..." והוא הלך.

הלכתי לחפש את סאם במדשאות, ומצאתי אותו מדבר עם אור ורועי (אור הוא עוד ילד מהכיתה).

"היי מאי!" צעק אליי סאם כשהבחין בי. "מה אלכס רצה?"

"אה, סתם," אמרתי בסתמיות. הבטחתי לאלכס שלא אדבר על זה עם אף אחד.

"טוב," הוא אמר. "רוצה להצטרף אלינו?"

"אה, לא, אני כבר אראה אתכם בכיתה. אני אלך להסתובב קצת עם הבנות..." אמרתי והלכתי משם.

בהפסקה סתם הסתובבנו קצת, ויצא לי להכיר עוד ילדות חדשות שנראו מאד נחמדות. קבעתי שאני אלך אל ילדה שקוראים לה נטע אחרי הלימודים, ושביום ראשון ילדה בשם מיקה.

אחרי הצלצול רצנו אל האולם, לשיעור ספורט.

*****

10:25, בית הספר, בר

"היי מורן," השגתי את מורן בזמן שחזרנו לכיתה, לשיעור תנ"ך.

"היי," הוא ענה. "אממ, ראית במקרה את מאי? את יודעת, הילדה שישבה מולנו במרחק של שני שולחנות, זאת עם השיער השאטני."

"זאת שהתחבקה עם הילדה הזה עם השיער השחור בקניון?" שאלתי.

"כן."

"כן, האמת שראיתי אותה בברזייה ליד המגרש," אמרתי, וזאת היתה אמת. "היה לידה ילד אחד, עם שיער שחור מתולתל, שזוף כזה, עם ג'ינס. הם נראו די קרובים."

"אה," הוא ענה.

"אל תגיד לי שאתה רוצה עוד לחזור אליה," גלגלתי עיניים. "ז'תומרת- תפתח את העיניים, מורן! היא סתם מתעללת בך, זורקת אותך כמו סמרטוט. אל תיתן לה להמשיך לשחק בך. יצא לך לראות אותה היום?"

"כן," הוא ענה.

"והיא התייחסה אליך?"

"לא. כאילו שאני לא קיים."

"רואה? היא סתם רוצה להתעלל בך. ממש מבחיל."

"כן, זה באמת די דוחה איך שהיא מתנהגת," הוא אמר. "אבל את ראית מה מאי ואל... והילד הזה, עשו?"

"לא, אבל מאי נשענה על הקיר והילד היה מולה. לא ראיתי את הפנים שלה, הראש שלו הסתיר לי אותה. כנראה התנשקו או משהו כזה. מדהים באיזה קצב היא מחליפה חברים."

"ממש דוחה," אמר ברוגז. נראה ממש מעוצבן, ואני הרגשתי ממש מאושרת, רק שהשתדלתי מאד לא להראות את זה החוצה.

"אל תשכח, אם יש לך בעיות- אני תמיד יכולה לעזור," אמרתי.

"בר, זה לא כזה עוזר לי שאת אומרת לי שהאקסית שלי הוא דוחה, בסדר?" הוא אמר בכעס. "יש לי גם ככה מספיק צרות על הראש." והוא נכנס לכיתה.

מצד אחד, שמחתי שהתכנית שלי פועלת היטב, אבל מצד שני, לא אהבתי את זה שמורן התעצבן עליי.

אז התיישבתי במקום שלי, שני שולחנות ושורה אחת קדימה. כשהסתובבתי להוציא את הספרים שלי מהתיק שהיה תלוי על משענת הכיסא הגנבתי אליו מבט, אבל הוא רק רשם במחברת את מה שהמורה אמרה.

אחרי הלימודים הצלחתי לתפוס את דין, שתמיד שמח לראות אותי, כמו כל בן אחר.

"היי דין," אמרתי. "מה העניינים?"

"בסדר," הוא ענה.

"תקשיב, חשבתי אולי אתה ואני נצא היום לאכול משהו... רוצה?"

"בטח," הוא אמר. "מתי?"

"שבע נניח," אמרתי. "תבוא לאסוף אותי," חייכתי אליו, חיוך שעבד תמיד על כל הבנים (טוב, אז חוץ ממורן) ויצאתי מהמבנה.

בדרך ראיתי את האקסית של מורן, מאי, יחד עם חבורה של ילדים שזיהיתי מהקפיטריה. הבלונדינית, וזאת עם השיער החום, ועוד אחת מתולתלת, והנה גם הילד עם השיער השחור החלק שאיתו היא התחבקה בקניון, והילד המתולתל עם הג'ינס.

אז אולי הם לא ממש חברים, למרות שאני כמעט בטוחה שמאי והילד בג'ינס התנשקו בהפסקה, אבל שיהיה.

התנחמתי בעובדה שלי ולדין יש היום פגישה, אבל זה לא עזר. עם כל הכבוד לדין ולכמה שהוא חתיך- הוא עולה לי על העצבים. מורן לא, אבל הוא גם לא מעוניין בי.

אוח, זה כזה מרגיז!

בדיוק הפלאפון שלי צלצל, ועל הצג היה כתוב 'סתיווש'.

"הלו?" עניתי.

"היי בר," שמעתי את סתיו. "מה קורה?"

"אה, הכל בסדר," אמרתי, "יש לי היום פגישה עם איזה חתיך אחד, ההוא שקוראים לו דין..."

"אה, זה. זה רק בתכנית, נכון?"

"ברור. דין ממש מעצבן, משהו בהתנהגות שלו."

"לכי תדעי, אולי תצא לך משהו מהפגישה הזאת."

"אוח, סתיו, את לא מבינה?!" אמרתי ברוגז. "אני לא רואה את דין ממטר, או-קי?! הכל רק בתכנית הזאת של מורן, מבינה? דין סתם אפס, ואם הוא לא היה כזה חתיך, בכלל לא הייתי מסתכלת עליו."

"טוב, את לא צריכה להתעצבן," אמרה פתאום סתיו בקרירות. "על כל דבר שאני אומרת את מתעצבנת. מה יש לך?"

"נו, אני רק-"

"יופי, אז לכי תחפשי ת'חברות שלך בתל- אביב, לא צריך אותך. ביי." והיא ניתקה.

לקח לי כמה שניות עד שהבנתי שאני צריכה ללחוץ על המקש האדום כדי לנתק את הקו.

*****

10:05, בית הספר, מאי

היום בשיעור ספורט שיחקנו כדור- עף, שהעדפתי בהרבה על פני תרגילי- כושר.

למרות שזה הזכיר לי מאד את מורן, במהרה כבר שכחתי את זה ושקעתי במשחק.

שיחקנו חמישייה מול חמישייה. בחמישייה שלנו היינו אני, עמית, מיטל, מעיין ונטע, אחת מהילדות הנחמדות שיצא לי להכיר מקרוב.

בצד ימין שלנו היתה עשירייה של בנים ששיחקה כדור- עף. באחת החמישיות היו סאם, רועי, אור, דניאל ואיתי.

הכל היה מאד כיפי, וממש הצטערתי שנגמר השיעור. אבל הזעתי והייתי כבר עייפה, אז פשוט הלכתי לשתות יחד עם כולם ואז חזרנו לכיתות.

"איך היה אצלכם?" סאם שאל אותי בזמן שכולנו הלכנו לכיוון היציאה מהאולם. "ניצחתם?"

"כמעט," אמרתי בעצב. "12-10 להם. אבל עמית הספיקה לחטוף כדור בראש, ואני הספקתי ליפול, ומעיין לתקוע את הכדור על אחד הסלים. נראה לי שמיטל היא היחידה שבאמת טובה בזה."

סאם צחק.

"הנפילה שלך היתה ממש רצינית?"

"לא כל- כך," אמרתי, והצבעתי על שתי הברכיים שלי, שהיו מעט משופשפות. "זה בטח ייעלם עד מחר. ומה איתכם? אתם ניצחתם?"

"אהא," הוא הנהן. "18-13.  את רוב הנקודות אור עשה, אבל אני הצלחתי לעשות איזה חמש..."

"יפה," אמרתי. "אתה יודע, אתה ממש משתפר."

"במה?"

"בעברית שלך! אתה מדבר ממש טוב."

"כן, תודה. ישר אחרי הלימודים אני לומד אצל המורה הפרטית שלי עד שמונה בערב, אז לפעמים קצת קשה לי להשלים את השיעורים. אבל המורים מותרים לי, כי הם יודעים על השיעורים הפרטיים שלי."

"אתה יודע מה הולך עם קייטי וג'סטין?" שאלתי.

"אין לי מושג, ג'סטין בדרך- כלל לא מספר לי דברים. תצטרכי לשאול את אחותך."

שיעור אנגלית עבר במהירות, והגיע לבסוף הצלצול שמבשר על חופש- לפחות עד יום ראשון בבוקר.

כולם מיהרו להפוך את הכיסאות ולקחת את התיקים, ולצאת בריצה כמעט פראית מהכיתה אל המסדרון, כמו אסירים שנמלטים מן הכלא.

"כמו בית- משוגעים הכיתה שלנו, הא?" צחקה מעיין לידינו.

"הם באמת נראים כמו מטורפים," הסכים סאם. "למה הם מתנהגים ככה?"

"אל תשאל אותי, תשאל אותם," אמרה מעיין והצביעה אל הכיוון שדניאל נמלט ממנו בצורה מטורפת.

התחלנו ללכת ביחד במסדרון, כולנו חוץ מדניאל, שכנראה באמת השתוקק לנשום אוויר צח- אני, עמית, מעיין, מיטל, סאם, רועי, אור ואיתי.

דיברנו בינינו בזמן שהלכנו במסדרון, וכשהיינו די קרובים ליציאה מורן הופיע משום- מקום.

"אמממ... מאי?" הוא שאל, וכולנו נעצרנו. "אפשר לדבר איתך דקה?"

"אה..." אמרתי. לא הייתי מהמגעילות האלה שמנפנפות את האקסים שלהם, אז אמרתי, "בסדר," והלכתי אחריו כמה מטרים, למקום שלא היו בו ילדים.

"נחכה לך פה בדשא, טוב?" קראה אליי מעיין, ואני הנהנתי לעברה, וכל החבורה נעלמה דרך הדלת.

הבטתי במורן במבט שואל.

"אני רוצה שנחזור להיות ביחד," הוא אמר לי.

*****

11:55, בית הספר, מורן

אין לי מושג מה גרם לי להגיד את זה. בחיי שאין לי מושג.

ונכון שבר אמרה שמאי היא מין סוג כזאת של בת מגעילה ובוגדנית, אבל אני בכלל לא בטוח בזה. אולי בר טעתה והכל היה בלבול אחד גדול?

חוץ מזה, לא הרגשתי כלפי מאי שנאה ממש רק אתמול בערב, בקניון? אז מה פתאום עכשיו אני הולך ומציע לה שנחזור להיות חברים?

ומה אם היא באמת התנשקה עם אלכס בברזייה, ובאמת התחבקה עם סאם בקניון? אולי בר פשוט לא הסתכלה טוב, היא בעצמה אמרה שהיא לא ראה את הפנים שלהם.

היא בהתה בי, המומה.

"אני לא יודעת. אני מניחה שנוכל לתת לזה עוד צ'אנס, רוצה?"

"בסדר," אמרתי. "נתחיל מההתחלה?"

"יאללה," חייכה. "נראה איך ילך, מה?"

"כן."

"אז מתי ניפגש?"

"רוצה לבוא אליי היום?"

"מתי?"

"בחמש נניח. תוכלי לאכול אצלי אם בא לך."

"אוקי, אז נתראה אצלך היום בחמש. נראה לי שאני אחזור לשם, הם מחכים לי..." היא אמרה, מעט במבוכה, ואז הלכה בהליכה מהירה ויצאה מהמבנה.

אחרי כמה שניות הלכתי משם גם אני, מרגיש מעט קל יותר, ומקווה שעשיתי את הדבר הנכון.

*****

חזרה לנקודת המבט של מאי

"מה אח שלי רצה ממך?" שאלה אותי עמית אחרי שכולנו התחלנו שוב ללכת.

"שנחזור להיות ביחד," השבתי בשקט.

"ומה אמרת?"

"הסכמתי לתת לזה צ'אנס. נראה איך יהיה."

אי לא ממש יודעת איך, אבל עד שאני וסאם הגענו לרחוב שלנו כבר כל החבורה בערך, או לפחות כל מי שידע שאני ומורן לא היינו ביחד, שעכשיו חזרנו: מיטל, מעיין, רועי, אור, איתי וסאם.

"אז חזרתם להיות ביחד?" הוא שאל.

"אה, כן," אמרתי. "אתה יודע, כזה... לנסות שוב. לא חייבים להיפרד מכל ריב..."

"אה," אמר סאם. "טוב, שיהיה לך בהצלחה. נתראה מתישהו?"

"היום אני נפגשת עם מורן," אמרתי. "רוצה מחר?"

"בסדר, נדבר," הוא אמר.

"או-קי," הסכמתי. "ביי."

ואז הוא רץ לבית שלו ואני נכנסתי לשלי. כולם כבר היו שם- קייטי, מייקל, אמא ואבא.

"היי מאי!" אמרה לי אמא כשראתה אותי. "איך היה בבית- הספר?"

"כיף," אמרתי. סיפרתי לה שמורן ואני חזרנו, רק כדי לעדכן אותה. היא נראתה שמחה.

"יופי," היא אמרה. "הוא בחור טוב, כן... למרות שהוא די גדול, אבל-"

"אמא, הוא עוד לא בן 15," אמרתי. "וזה לא כזה משנה, באמת, זה לא שהוא גדול ממני בחמש שנים..."

"בסדר, בסדר, רק הבעתי את דעתי," היא אמרה בהכנעה.

"טוב. אז אני באה אליו בחמש, בסדר?"

"טוב. עד מתי תישארי שם?"

"אני אוכל אצלו, ואז אחזור."

"בסדר."

עליתי למעלה לחדר והדלקתי את המחשב, וסאם שלח לי הודעה במסנג'ר.

אומר/ת:  Sam

היי מאי.

מאי אומר/ת:

היי סאם.

אומר/ת:  Sam

את יודעת, חשבתי ביום ראשון ללכת למבחני- קבלה של הנבחרת. את יודעת, יש בבית ספר נבחרת של כדור- סל...

מאי אומר/ת:

נשמע לי רעיון טוב. באיזה שעה המבחנים?

אומר/ת:  Sam

11:00. אבל אני לא יודע אם אני אתקבל, רוב הילדים שם בכלל בשכבת ט'.

מאי אומר/ת:

לא נורא, אתה משחק יותר טוב מהט"טניקים. אתה תהיה טוב, וגם אם לא תתקבל, זה לא כזה משנה.

אומר/ת:  Sam

אבל אני מאד רוצה להתקבל.

מאי אומר/ת:

מה שהתכונתי לומר זה שגם אם לא התקבלת, אתה לא צריך להיות ממש עצוב בגלל זה. זה הכל.

אומר/ת:  Sam

אהה. עכשיו הבנתי.

מאי אומר/ת:

אני צריכה לרדת למטה לאכול ארוחת צהריים.

אומר/ת:  Sam

או-קי, נדבר.

מאי אומר/ת:

ביי... (:

מאי יצא/ה מהשיחה.

אחרי זה ירדתי למטה וראיתי טלוויזיה, וסתם העברתי את הזמן בשעמום.

כשהגיעה השעה 17:00 כבר הייתי אצל מורן. הלכנו לחדר שלו, וסתם ישבנו על המיטה שלו וניסינו לדבר. זאת היתה שיחה קצת מאולצת. הרגשתי כאילו יש בינינו איזה מתח, או שפשוט משהו השתנה מאז הפרידה.

אחרי רבע שעה מורן הציעה שנאכל ארוחת ערב מוקדמת, קטנה. אכלנו סלט וטוסטים, ואחרי זה החלטתי ללכת הביתה, כי השיחות המאולצות הלחיצו אותי.

כשחזרתי הביתה נזכרתי שהבטחתי לאלכס שאדבר עם עמית. צלצלתי אליה, והתחלתי סתם לדבר איתה על דברים.

"מה המצב בינך ובין דניאל?" שאלתי אותה.

"כלום," היא אמרה. "ממש כלום. הוא לא אמר לי מילה מאז שיצאנו. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים, אבל הוא התחמק ממני. בסוף הוא אמר שנראה לו שזה לא הולך, וזהו."

"למה לא סיפרת לי מקודם?" שאלתי. "בכלל, לפני כמה זמן זה קרה?"

"שבוע- שבועיים בערך," היא אמרה. "למה את שואלת?"

"אה... סתם."

המשכנו לדבר על דברים אחרים, ואז שאלתי אותה על אלכס.

"מה דעתך על אלכס?"

"אלכס?"

"כן."

"הוא נחמד."

"אהא."

"את מתכוונת בתור מה? מה, את מנסה לשדך לי אותו?"

"לא, נו, ברור שלא," אמרתי. "סתם."

"טוב," היא אמרה, למרות שנשמעה מעט חשדנית. "הוא נחמד, וזהו."

"לא יותר?"

"את כן מנסה לשדך לי אותו, נכון?"

"נו, זה סתם. רק תגידי לי."

"הוא רק נחמד, אבל לא יותר. אני לא מדברת איתו הרבה, ואני גם לא ממש רוצה יותר מזה."

- - - - - - -

זהו, מקווה שאהבתם.

תגיבו!