טל נגד העולם

הלו הלו, כולם, איך עפיצות יום שישי עוברת עליכם בינתיים?

קמתי לא מזמן מהשינה אז תסלחו לי אם אני אדבר לא לעניין. כל שישי אני מגלה מחדש שהגעתי לשלב שהחיים שלי מתחילים לחזור על עצמם. היי, היי אני רק בת 19! זה לא היה אמור לקרות לי כ"כ מהר!

קמה כרגיל בשש בבוקר, (המוח האיטי שלי לא קולט שלא עובדים בצבא ביום שישי.לפחות לא בצבא שאני נמצאת בו) קוראת את העיתונים של סוף השבוע,רואה תוכניות גרועות בטלוויזיה.  אם אימא מתקשרת מהעבודה אני מעמידה פנים שלא התעוררתי כדי שלא תבקש ממני לנקות את הבית.

בצהריים  הולכת עם הכלב לאכול אצל סבתא. פיינאלי אוכל אמיתי. לא כזה שאתם מפחדים שיקפוץ עליכם מהצלחת ויגיד לכם "יא'מגעילה , איך את מסוגלת לאכול אותי?".

אני חוזרת הביתה,  הגוף מרגיש עייף. מה אני אעשה? אלך לישון? אני אף פעם לא ישנה בצהריים, זה בזבוז של זמן לדעתי, והפסקתי לעשות את זה בגיל שנתיים, מה שמאוד הקשה על הגידול שלי (בין היתר). אבל אין לי שום דבר אחר לעשות. להיפגש עם חברים לא בא בחשבון.

הבנות צופות באדיקות במרתון "משחק החיים". אם היו לי כבלים כנראה שגם אני הייתי עושה את זה. (זה לא שאני שייכת למשפחה פוריטנית שיש לה טלוויזיה עם אנטנה וקולטים בה ערוץ 1 ,2 וירדן. פשוט יש לי לווין!).

והבנים? כן, ממש ביום שישי בצהריים הם ירצו להיפגש איתי. שישי - יש כדורגל! לא שיש לי משהו נגד ספורט, אפילו הייתה תקופה שממש עקבתי אחרי ליגת האלופות (משבר גיל ההתבגרות כנראה). אבל בכל מקרה,אי אפשר ממש לקרוא לכדורגל בשכונה ספורט.

אם רק תעזי לעמוד בינם לבין קדושת כדורגל שישי, חבל על הרגשות שלך. את יכולה להתקשר ולהגיד לו "בוא אליי עכשיו , יש לי מצב רוח לסקס!" והוא יענה לך "כדורגל אחותי, ביי".

לא התכוונתי שיצא כזה סטריאוטיפי. נו, שיהיה.

היום גם מצאתי כמה יומנים ישנים שלי. אני מתכוונת לכתוב על זה בהרחבה יותר מאוחר, אבל בינתיים ציטוט קטן מיומן שכתבתי בגיל עשר:

 "היום קיבלנו את הסלון החדש,הוא נורא יפה אבל אימא לא הפסיקה להתלונן כמה שהוא גדול וגבוה ותופס את כל הסלון. אבל היא הכי אוהבת לקטר אז לא משנה". אלוהים ישמור, כבר בגיל 10 נהייתי כזאת?

עדכוני סוף השבוע:

חדשות מעציבות: אבא פרש מהמרוץ לראשות הועד. הוא תירץ את זה ב"יותר מדי תככים וסכינים בגב". לדעתי הוא פשוט הבין שאין לו סיכוי לנצח.

רשימת ההתעלמות באייסקיו:  33 אנשים.

אחלה סופשבוע לכם.

טל