טל נגד העולם

שלום שלום

תקופה קשה עוברת עלי. הימים מתחברים אחד לשני,הלילות לא קיימים,  ונדמה כאילו המדים לא יורדים ממני לעולם . טוב האמת היא שהגעתי פעם אחת מהצבא אחרי עשר הביתה וחטפתי היסטרית ג'ובניקים. אני , הטוענת לכתר "ג'ובניקית השנה", חוזרת הביתה אחרי עשר! אחרי יום שבו עשיתי את הנורא מכל, עבדתי! מייד כפיצוי על עוגמת הנפש דאגתי לברוח בשאר השבוע הביתה ב-12.

נוהל חדש שהנהגתי במשרדי הקט ומלא עשן הסיגריות, הוא חוק מספר 16 תת סעיף 4 קטן: "חוק  מנוחת צהריים התשס"ד". מדי יום נאספים מספר כיסאות שבורים ומלאי אבק, ננעלת הדלת למשרד, והאורות כבים. אנשים מהיחידה שלי כבר התחילו לחשוד שיש משהו ביני לבין הפקידה השנייה!:)

אבל בכל זאת, איכות חיים – אין. אני מצטערת להודיע על סכסוך עבודה ביני לבין נהג הבוקר שלי. כבר מספר ימים שחוזר על עצמו המקרה הבא: אני יוצאת מהבית, רואה את האפטובוס לידי ומבקשת ממנו שיפתח לי את הדלת , אבל לא! הנהג הארור מצביע על התחנה ומחייך את חיוכו הממזרי. הוא יודע שהוא גרם לעוד אדם לרוץ אל האוטובוס בשעה שש בבוקר. ומה אני עושה? רצה כמו מפגרת לקול צחוקו המתגלגל של הנהג שמחכה לי בתחנה עם ההערות המרושעות שלו על זה שהוא יכניס אותי לכושר. אני חייבת להודות שממנו, לא ציפיתי לזה. כבר חודשים שאני נוסעת איתו מדי יום, ואפילו  אומרת בוקר טוב (טוב, לא ממש...אבל אם הוא היה אומר לי הייתי עונה לו). ומה כבר ביקשתי ? קצת רחמים? קצת אחוות "שנינו קמים יותר מדי מוקדם בבוקר"?

אחרי שלושה ימים רצופים בהם הפכתי לוואן וומאן פריק שואו (הנוסעים הקבועים היו מציצים מהחלונות כדי לצפות בריצה העקמומית  שלי בלייב) החלטתי להתמודד עם המצב בצורה בוגרת, התקשרתי לאבא (כידוע דמות ציבורית מוכרת בקואופרטיב). אבא התקשר לטמבל וצעק עליו. עכשיו הוא מחכה לי כל יום מתחת לבית עם זר עשבים שוטים.

אח"כ התחלתי לשים לב פתאום שהאוטובוס שלו ממש ריק. זה היה די מוזר בהשוואה לכל השאר שנראים כמו המחשה אנושית לקופסת שימורים. ואז זה היכה בי (נו, זה היה אמור להיות בלטינית. אני עצלה). קודם כל מעבר להיותו שונא אדם מהמעלה הראשונה, הוא גם נוסע ממש מהר והוא מקפיא את האוטובוס.

עכשיו, תודו שלנסוע מהר זה מצוין, אבל בבוקר? למה זה טוב? מי רוצה להגיע מוקדם לצבא? מי רוצה להגיע בכלל? שאלות קשות שאין עליהן מענה.

והעניין עם המזגן..זה כבר קטע קשה לצפייה. שבע אפס אפס הרכב מתחיל להשמיע רעשים ולפלוט גז קריר. כן, כן, נהגנו המוצלח החליט שאף פעם לא מוקדם מדי לקצת הרגשת קוטב צפוני. מי שחכם מביא סוודר. אני לא חכמה .

כל הכפור הזה גורם לי להתפלל שישב ליידי פועל בניין מזיע שיפיץ אליי מעט מחום גופו .

כל כך קפוא  שאני נשבעת שראיתי אפילו גבר רועד. הוא היה בן 70 וכנראה שהיה לו פרקינסון ,אבל בכל זאת ,הוא רעד.

ואז פתאום כל הנקבות עוברות לתנוחת "קר לי". הן פשוט מתחילות לחבק את עצמן. אני לא חושבת שזה מועיל במיוחד אבל אני גם עושה את זה בעיקר בשביל להחזיק את היד שלי בכוח ולמנוע מעצמי לעשות לנהג אצבע משולשת במשך כל הנסיעה. בכל זאת יש לי קצת נימוסים.

הלאה.

מדי בוקר כדי להתאושש מהנסיעה הקשה אני נוהגת להיכנס למכולת שושנה ולקנות שקית שוקו כראוי לרכוש צה"ל (כאן הייתה אמורה לבוא המילה אזרחית, אבל אז נזכרתי שאני לא) הגון. לפני כמה ימים הזדעזעתי לגלות ששוקו קרלו שינה פניו! השקית היא עכשיו שילוב מזעזע של כתום וחום , מהשילובים שגורמים לך לחשוב שאת השוקו הזה כנראה ייצרו ברפיח. שוב לא יירק פי את פינת השקית הכעורה הזו, לא משנה כמה חשקתי בנוזל החום שבתוכה.

ואז מגיעים לבסיס. כבר בדרך אני נאלצת לצפות במראות קשים. קודם כל כדי לתת לכם קצת רקע, בבסיס שלי יש בעיקר תוכניתנים.

תוכניתנים הם..טוב..הם מסוג האנשים שיגידו עליהם "יש לו אופי טוב" ( אבל זה עדיין לא הוכח כי אפקט המלכה האדומה הריבועי שלהם בלה בלה בלה..).

אתם יורדים מהאוטובוס ומתחילים ללכת לעבר הש"ג. פתאום התוכניתן החביב שלידכם שולף מהתיק יופלה וכפית ומתחיל לאכול אותו באמצע הרחוב. אותו תוכניתן גם יעמוד מאחוריכם בתור בארוחת הצהריים וידבר בהתלהבות עם חברו על מכניקת הקוואנטים.

והוא גם זה שתראו יוצא מהבסיס בחצות אחרי עוד יום של עבודה פורייה וחסרת תועלת ותוהה מתי הוא כבר ייתן למישהי את "הפרח" שלו. אתם תראו, אני כמובן לא אהיה שם.

אני יודעת שאני מסתכנת עכשיו בחרם ציבורי כי אם יש משהו שתוכניתנים עושים זה לשרוץ ברשת, אבל אתם יודעים מה? בייט מי.

החלטתי לאמץ את ההצעה ולפרסם בכל פוסט ציטוט מיומן נעוריי. והיום:

אני פולניה?:

14/1/96: "היום בדרך הביתה ראיתי את אביטל עם חבר שלה הנרקומט ועוד חבר שלו. שניהם עם סיגריות. לא מבינה איך היא יכולה ללכת עם כזה ילד! לא לומד , עובד אצל הירקן ועוד אמרו לה שהוא מסובך עם בנגים!"

יום נהדר לכם

טל