טל נגד העולם

אתם יודעים מה?

ססאאממקקקקק!!!!!

אני יודעת שאתם רגילים שבד"כ אני לא משתמשת בשפה כזאת , כי בכל זאת יש כאן ילדים והם הרי העתיד, ולא נרצה לקלקל אותם. הרי אם אני אתחיל לנבל כאן את הפה, אולי אחד מהם ייכנס לטראומה וכשהוא יגדל הוא יפתח וירוס תולעת שיגרום למחשב שלי לקרוס שוב ושוב ושוב ויכניס אותי לקריזת חיי. אז אתם יודעים מה ילדים? לא קיללתי עכשיו ,בסדר? אמרתי מילה בערבית שהיא מילה של מבוגרים, והפירוש שלה הוא משהו שקשור לחתלתולים פרוותיים.

כן, כמו שבטח הצלחתם להבין, גם אני נדבקתי בתולעת הארורה. סידרתי את העניין כבר. התולעת הלכה לה. העצבים נשארו.

היום הייתה לי עוד שיחה מעניינת עם אימי היקירה. הפעם הנושא היה "נוסטלגיה מחדר היולדות".

מסתבר שהפתעה ,סורפרייז, היא לא נולדה עם האינסטינקטים האימהיים המופלאים שיש לה עכשיו ("אימא אני רעבה" – תפתחי את הפריזר תחממי לך משהו. "אימא, אני רוצה לאכול מידי פעם משהו ביתי" – לכי לסבתא).

קודם כל, אחרי שנולדתי היא התקשרה בהיסטריה לחברה שלה וצעקה לה בטלפון "יש לה רגליים של צפרדע!". כל הקטע הזה שהורים חושבים שהילד שלהם הכי יפה? בולשיט. מסתבר שאני הזכרתי לה קרפדה. האחות בטיפת חלב החזירה לה ב"אז מה? הרגליים שלך יותר עקומות". מלכה האחות הזאת. מורת דרך.

עוד סיפור. כשהיא הייתה בבית חולים נתנו לה לראות אותי בפעם הראשונה ואני כמו תינוקת נורמלית פלטתי עליה. ומה היא עושה? מנקה אותי? דואגת שמא נחנקתי? לא. היא צועקת לאחות " היא מלכלכת אותי! ואני עייפה! קחי אותה מפה!". להזכירכם הייתי בת שעתיים בערך. חרדת נטישה? הכל התחיל שם.

היום הברזתי מהצבא ולקחתי אותה בבוקר לראות את "אבא בלגן". סרט ממש חמוד על אדי מרפי שהופך מאיש קריירה לאבא חם ואוהב ובעלים של גן ילדים. מסוג הסרטים שיוצאים מהם עם חיוך ולמשך רבע שעה נדמה לכם שיש דברים יותר גרועים בעולם מילדים. נדמה לי שגם לי וגם לאימא עברה אותה מחשבה בראש באותו רגע: "רק שלא תחשוב להביא לי עכשיו ילד".

לילה טוב לכולם

טל