נתחיל במה שבאמת חשוב
פתרון חידה התרגום הדפוק#4:
Evanescence- my immortal
גרסה מדהימה בליווי פסנתר בלבד להשיג אצלי.
חידת התרגום הדפוק#5:
האם ראיתי אותך קודם?
בסוג כלשהו של חלום?
במקום שאת שכחת?
מקום שאני שכחתי?
תשובות לאימייל. העבריין ינעל בחדר אטום למשך שאר ימי חייו וישמע בריפיט עצבני את השיר של משחק החיים.
שלום שלום ש-לום.
איך עבר הסופ"ש? בטח עשיתם משהו מרגש ויוצא דופן כמו ללכת לים ואולי בעלי המזל מביניכם גם שמו את זה למישהי. אני התעסקתי במה שבאמת חשוב – אלכוהול.
בחודש האחרון יצא לי לשתות הרבה יותר מדי. נראה לי שאני מפתחת בעיית אלכוהוליזם קלה. חבל, דווקא הספיקו לי ההתמכרויות הרגילות לקפה ומריטת שערות מהגב.
חשבתי אולי להצטרף לאיזו קבוצת תמיכה. אבל באמת, אלכוהוליסטים אנונימיים זה יותר מדי מיינסטרים. ואני הרי חלק מהשוליים האפלים של החברה (אני כן אפלה! הכל פה שחור, לא?). ואז עלה במוחי הרעיון להקים קבוצה מתחרה לא"א שנקרא לה "שיכורים לא מוכרים".
אצלנו הכל יהיה אחרת. במקום לפתוח עם:
"שלום אני טל ואני אלכוהוליסטית"
"שלום טל. אנחנו אוהבים אותך טל"
בשל"מ זה ילך ככה:
"שלום אני טל. ואני שיכורה".
"יופי טל. ספרי למישהו שאיכפת לו. והיה תורך לקנות בירה היום. איפה היא?".
במקום תוכנית 10 השלבים הכל-כך משעממת של א"א, אצלנו יהי רק שני שלבים – קנה בקבוק. התחל לשתות.
במקום חונך נגמל וחינוכי, נצמיד לכל חבר בשל"מ רוסי עוין שממנו נלמד לגימת וודקה מהי.
כמובן שכל המחשבה על של"מ נהגתה תחת השפעת אלכוהול. אתם מוזמנים להתעלם מכל הקטע הקודם. או לחילופין להצטרף אלינו. טוב, כרגע זו רק אני. אז תצטרפו אליי.
היום גם הלכתי ללונה פארק. עם הנגאובר. לא רעיון טוב בכלל. וזה בלי להזכיר את פחד הגבהים המטורף שאני סובלת ממנו שדי מתנגש עם הצורך שלי להוכיח שאני כזאת אחלה בחלה של גבר ולעלות על הכל בלי להשמיע אפילו "צוויץ" קטן.
ואני מרגישה זקנה עכשיו. ממש קשישה. בלי קשר לכל מאות הילדים הארורים שהסתובבו שם. קודם כל, לא הייתי צריכה לשקר בקשר לגיל שלי כדי לעלות על מתקנים, וזה הרי פוגם בכל החוויה.
דבר שני, מצאתי את עצמי ממש חוששת מהמתקנים. בתור ילדה זה היה כיף כשהמתקן התחיל לרעוד בצורה לא ברורה. היום , סתם פחדתי לצנוח אל מותי האכזר מן הרכבת המיושנת שנבנתה לפני שלושים שנה ולא מפסיקה לחרוק. אלוהים ישמור טל ,מה הלאה? תתחילי לעשות בדיקות סידן כי "אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי מוכנים לאוסטיאופורוזיס"?
כמו כן, התברר לי שוב שהשנאה התהומית שלי לילדים היא מוצדקת. ישבתי לי בשלווה באחד ממתקני המוות , ממתינה לריגוש הבא (ואולי הפעם הפתעה? מתקן ש..לא יכול להיות..אתם עובדים עליי..מסתובב!) ונחרדתי לשמוע צווחה לא אנושית.
אתם בטח מכירים את הסיטואציה הבאה: חבורה של ילדים. אחת מהבחורות חייבת להיות פחדנית ולעשות סצנות. ילדים הם כאמור עם אכזר , כולם עולים ומשאירים אותה בוכייה לשמור על התיקים. אז כמובן שהם חייבים לצרוח אליה "הגר! אנחנו אוהבים אותך! אבל לא כל-כך!". אוי באמת, כנסו לחדר סגור ואל תצאו עד שתגיעו לגיל שבו אני אוכל לבעול אתכם בלי שזה ייחשב לפדופיליה.
לילה טוב
טל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
