טל נגד העולם

איך כמעט זכיתי בישראוסקר

הגעתי למקום שלישי בישראוסקר בקטגוריה של הבלוג השרוט. למקום הראשון הגיעה 144, שהיא מגה סלבריטי כאן אז היא לא נחשבת, ומקום שני זרובבלה שכותבת כאן חודש יותר ממני ולכן גם היא לא נחשבת. אז בעצם... אני הגעתי למקום הראשון!

וואו תודה! איזה כיף! זה יותר טוב מסקס!

אל תתלהבו, אני אומרת על הרבה דברים שהם יותר טובים מסקס.

בעיקר בגלל שאני לא זוכרת את ההרגשה.

סתם, נו, בדיוק תפסתם אותי פה באמצע משהו פראי.

[מנסה לשקם את התדמית. אף אחד לא קונה את זה].

מה שכן, הייתי רוצה לדעת מי לעזאזל הם 35 האנשים שהצביעו בשבילי (חוץ מאלו שהכרחתי אחרי ששמעתי שיש פרסים).

הפרסומת של שוגי טו גו

מה זאת אומרת ארוחת עשר שלא חוזרת הביתה?

יש ארוחות שכן חוזרות הביתה?

"חמודי, הנה הפרוסה שלך, רק אל תשכח להחזיר עודף!".

יש לי אחות תאומה

היום דיברתי עם עלם מהבסיס שלי, ואיכשהו עלה הנושא שיש לי אחות בגילי.

הוא לא הבין איך, אז עניתי לו:  "אנחנו תאומות".

רצתי להביא דלי לאסוף את כל הריר שיצא לו מהפה.

בסדר, אני מבינה שכמו כל גבר מצוי ראית יותר מדי  פורנו ואתה מפנטז על לילה פרוע עם תאומות. אבל אני מסרבת לקבל את העובדה שהחרמנות עיוורה את עינייך עד כדי כך שאיבדת כל אפשרות לחשיבה הגיונית. באמת נראה לך שאני אכנס למיטה עם אחותי?!

ודרך אגב, אין לי אחות תאומה. חסכו ממני את מכתבי הזימה.

אימא אימא

עד מתי תמשיכי לשכנע את המוכר במכולת שאת קונה את כל הממתקים האלה "בשביל הילדים"? אין ילדים. זה רק אני. ואני בכלל לא אוכלת ממתקים.

תככים בקולנוע

שנתיים מחיי עבדתי בקולנוע. סיפרתי על זה קצת כאן. היום רציתי להמשיך, והפעם – התככים.

הקולנוע נוהל תחת משמעת צבאית שלא הייתה מביישת את מתקן אדם (ולא ניסיתי לרמוז כלום)  ע"י חבורה של אנשים צעירים ושיכורי כוח.

רשימת האיסורים הייתה ארוכה: אסור ללעוס מסטיק, אסור לקרוא, אסור לדבר בפלאפון, אסור להזדיין בשירותים וכו'.

שלא תטעו לרגע, כל מי שנתפס ברגע של חולשה פוטר מיד. הבוס היה ידוע בחדוות הפיטורין שלו.

לכן זה מפתיע שאני מכל האנשים הצלחתי להחזיק במקום כזה שנתיים. הרי הייתם מצפים שבמוקדם או במאוחר אני ארק על אחד הלקוחות המעצבנים ואאלץ לארוז את חפציי (או לפחות לקחת את התיק שלי מהארון).

בנוסף, גם הצלחתי איכשהו להשיג שם קביעות ומעמד של אחראית משמרת (חוויה השמורה רק לסטודנטיות מגיל 22 ומעלה. הם לוקחים את עצמם נורא ברצינות מסתבר).

אז איך עשיתי את זה? ובכן..

קודם כל, באמת שהייתי עובדת טובה, וגם השקעתי שם המון שעות (קרוב ל-150 בחודש, וכל זה בזמן שהייתי עדיין בתיכון. תעבדי כושית תעבדי וכו').

דבר שני -  מצאתי עבודה שהתאימה בדיוק בשבילי. הנחמדות לא הייתה מצרך הכרחי כשעמדו מולך אלף בת-ימים רעבים לפופקורן יבש. יכולתי לצעוק ולהעליב לקוחות עד בלי די, היש עבודה מושלמת מזו?

לקח לי זמן לבנות לעצמי מעמד של כבוד. אני מסוג האנשים שצריך ללמוד להכיר אותם כדי לאהוב. אבל זה הגיע, גם האנשים שם נכנעו לקסם האינסופי שלי ולהומור השנון בשעות הקשות של הלילה (תרגום - התחלתי לבוא עם מחשופים).

טוב, הבטחתי תככים, איפה הם? אה כן, המנהל שכב עם אחת העובדות.

(מתרככת אחותך)

יאללה ביי