שלום שלום לכולם!
מה שלומכם בערב זה? אצלי הכל מצוין תודה שהתעניינתם.
יש לי מחזר חדש.
כן, לי, הייתם מאמינים?
אחד מעובדי המטבח שלנו מאוהב בי. ישבתי בחדר אוכל ביום חמישי ופתאום ניגש אליי מישהו עם צלחת של שניצלים. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, עד שהוא אמר לי להסתכל אל יעקב/שמואל/אברם/גלש מזיכרוני שמחלק את האוכל, והוא נופף אליי וחייך ובעיניו מבט סוטה.
כמה רומנטי, שולחים לי שניצלים. אני די משועשעת מזה האמת. זה הגורל שביקשתי לי. אני הרי אמרתי שלשלוח פרחים זה מבחיל.
אימא חזרה עכשיו.
הם נתקעו עם האוטו בירושלים. מגיע לה. זה העונש שלה על זה שיש לה יותר חיים מביתה המתבגרת. מה היא הולכת ונוסעת לה ליום שלם? מי יאכיל אותי? ואת הכלב? מי יטייל איתנו? מי ימחא לנו כפיים אחרי שלא נפספס את האסלה?
שבת בטירונות
הפסקתי את הקטע הקודם שכתבתי די באמצע בגלל העצלות הגוברת שלי.
בטירונות סגרנו שבת. שבת ראשונה. מה בנות לא יעשו בשביל להתחמק משבת? האבל, הבכי, הסבים שפתאום מתו.
אחרי ההלם הראשוני ושיחת מוטיבציה פלצנית אפילו יותר מהרגיל של המ"פ (סגן שלמה! באותו זמן זה היה משהו) החליטו הבנות שלסגור שבת זו חוויה ש"תגבש אותנו ותעשה אותנו המחלקה הכי טובה". מנטרה שהן דבקו בה עד סוף הטירונות ופלטו בכל שיחת סיכום שבוע החנפניות.
בקיצור, את השבת הן העבירו בשירי מסיבות מרתף מהיסודי (בני בני ילד רע), זכור לי במעורפל אפילו שיר מורל למחלקה (ולא הוא לא התחיל ב"במשפחת קוקה-קולה יש פחית").
אחת מהבנות באוהל שלי גילתה כשרון הורדת שפם/גבות/שחי/גב , ולכן נאלצתי לבלות את מרבית השבת בהרגשה שנפלתי לתוך מסיבת פיג'מות חולנית בה במקום בייבי דול לובשים מדי ב' ,במקום לאכול פופקורן, אוכלים חטיפים שפג תוקפם מהשק"ם, ובמקום לרכל על בנים בוכים על החבר שנשאר לבד בבית ומזיין את הכרית.
תגובות.
אני מרשה לעצמי לפעמים לדבר יותר מדי. למשל בקטע הבא, נזכרתי בו היום. אני חוששת שצילקתי את נפשו העדינה של איליה פור גוד.
ולסיום, מזל טוב לאלעד,האיש וה-OCD, שחוגג ב-14 לספטמבר שנה בישראבלוג.
שבוע טוב לכולם