טל נגד העולם

מרחבא! (הייתי רוצה לברך את קוראיי הערבים בברכה אחרת מדי פעם, מישהו מכיר?)

יצא לכם להיתקל במישהו כ"כ לא יציב, שזה לא יפתיע אף אחד אם הוא ירצח מחר את ההורים שלו בעזרת  מחבט הוקי?

ככה אני בימי ראשון. נהנית לשקוע בדיכאון קיומי ולנסות לנפץ את ראשי אל הסלעים.

אימא מכירה אותי כמעט כל חיי, והיא עדיין לא למדה להתרחק ממני בשעות המסוכנות האלו.

היא מתקשרת אליי ומספרת לי שהיא שכחה את המשקפיים בבית ואני צריכה להקפיץ לה אותן לעבודה. בסדר, הסכמתי.

היא מכריחה אותי לצאת שעה לפני הזמן כי היא פשוט לא יכולה לעבוד ככה. בסדר, הסכמתי.

ואז התעוררתי.

מאיפה היא אזרה את החוצפה?

היום הייתה לי הזדמנות פז להגיע לצבא באיחור מושחת של שעתיים, והיא הצליחה להרוס את זה. אין מחילה על זה! פשוט אין! אני מתביישת שגידלתי אימא כזו!

הבטחתי להתקשר ברגע שאני יוצאת מהבית כדי שהיא תספיק לצאת בזמן לביצוע ההחלפה.

כמובן שהיא התקשרה אחרי חמש דקות "נו, יצאת כבר?"

עניתי לה בחידה:

"טל אמרה לאימה היקרה והמאותגרת אופטית שתתקשר כשתצא מהבית. טל לא התקשרה. אולי את יודעת איפה טל נמצאת עכשיו?"

היא ענתה לי בניתוק.

בשעה טובה יצאתי לדרך מצוידת בהרבה מצב רוח ורצון לחרוש ברגל את ארץ ישראל!

רגע, לא. זו היה הסלוגן של שיעורי של"ח שלנו. אני סתם יצאתי לדרך.

השיחה הגורלית התבצעה. היה עלינו לתכנן בקפידה את תרגיל ההחלפה האוטובוסיונית. קבענו להיפגש ליד הדלת האחורית.  הגעתי לתחנה שלה וכצפוי – תקלה.

מסתבר שאצל אימא שלי, הדלת האחורית היא הדלת שליד הנהג.

היא עמדה שם אבודה. אני צרחתי לה ונופפתי בידיים.

היא שעטה לעבר הדלת שלי וממש בשנייה האחרונה הצלחתי להעביר אליה את המשקפיים! סלואו מושן, הקהל מוחא כפיים.

(האוטובוס מחרחר ונוסע. כל הנוסעים מסתכלים עליי מוזר).

מלבד ההתחלה המסעירה הזו ליום שלי, שרק סקס פרוע עם כלבלבי חלל על מכסה מנוע של אוטו-ביאנקי יכול להשתוות אליה, קרה עוד משהו.

ההשקה החגיגית של דיסק האוסף שכולנו אצלי בחדר חיכינו לו -  "אוטובוס 3".

עותקים חתומים יימכרו לכל המעוניין תמורת תרי זוזי שונרא וחופן קבוקים.

אני אשמח להתווכח עם כל המלעיזים על חוקיות העניין.בעצם לא, זה משעמם.